הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

הדר, האקסית מגיל 16, שלחה לי סמס.

אנחנו בכלל לא בקשר ככה שרק לראות את השם + כינוי החיבה שלה (צ'ופ) על המסך גורם לי להרים גבה.

"אתה מזכיר לי את פאטץ' אדאמס ממש"

בלי קשר לכלום.

בשביל לפענח את הרעיון מאחורי ההודעה האקראית הזאת, התחלתי לחבר פיסות מידע באופן לוגי במטרה ליצור היגיון. אני והיגיון לא מסתובבים ביחד הרבה. בעיקר כי הוא די יבש. לא מוכן להצטרף איתי לאף אחת ממלחמות המים הגדולות של שבועות, המניאק. אבל למרות הכל, אני עוד זוכר דבר או שניים בהיגיון:

להדר הייתה נטייה לקרוא בעבר פוסטים שלי ולשלוח לי הודעות עליהם.

הפוסט הקודם שלי היה די דכאוני.

הדמות של פאטץ' אדאמס הייתה דכאונית בתחילת דרכה, אבל מצאה את הדרך להתמודד עם החיים בעזרת צחוק והומור.

מזכיר אותי? אוקי.

בינגו!

לפני שהספקתי לענות לה בסמס, היא פתחה שיחה בפייסבוק.

"שלחתי לך הודעה"

"באתי לענות עכשיו

לרגע חשבתי לעצמי למה את מתכוונת

אני משער שזה קשור לפוסט (= "

"איזה פוסט?"

"אז אני משער שזה לא קשור לפוסט (= "

"אני פשוט רואה עכשיו את הסרט בפעם המיליון והוא רק מזכיר לי אותך

כי הוא מדהים ממש"

עם כל האהבה להדר, אני לא חושב שהיא מתוחכמת מספיק כדי לשקר בנוגע לפוסט ולהגיד את הדברים האלה רק כדי לשפר את מצב הרוח שלי.

ואם מניחים בצד מחשבות פילוסופיות עמוקות על עד כמה הסובייקטיביות של גיל ההתבגרות מעוותת את הזכרונות מאותה תקופה...

תודה צ'ופ.

עשית לי טוב.

יצור מטופש ומתוק שכמותך.

אוהב