אחרי פוסט הדאון הנוראי של שלשום הצליחה חברה לגרור אותי החוצה למרחק של חמש דקות נסיעה מהבית.
המרחק המקסימאלי שאליו יכולתי לסחוב את ערימת הבשר חסרת שמחת החיים שהחליפה את מי ומה שהייתי באותם רגעים.
מסתבר שלגמרי במקרה, יש לה חברים שגרים בדיוק בטווח הנוח הזה מהבית שלי.
אז ישבנו אני המבואס והחברה שגם הייתה מבואסת ועוד זוג חברים שלה שרק פגשתי ודיברנו על שטויות, מנסים להתעלם מהעצבות עד שיימאס לה והיא תלך להתעלק שוב על ילדים לבושי שחור בתקופת מרד הנעורים שלהם, כשפתאום הבחור הציע שנשחק משהו בטלוויזיה.
העבירו לי את השלט וכולם צפו בי משחק בגרסה מחודשת של משחק מגניב שכבר סיימתי בעבר.
שיחקתי כמה שעות ונהרגתי בכל מיני דרכים מפגרות שהצחיקו אותי ואת האחרים, וכשסופסוף העברתי את השלט לשחקן אחר הבנתי שאני במצברוח די טוב ומרומם, בניגוד מוחלט למצב שהייתי בו כשיצאתי מהבית באותו הלילה.
שיתפתי את החדר בזיכרון מעורפל על מחקר שקראתי בעבר בנוגע למשחקי מחשב.
"בדקו את הסיבה שבגללה אנשים אוהבים משחקי מחשב וגילו שיש להם אפקט פסיכולוגי מתגמל וממכר.
בקצרה, במשחקים האלה אתה פועל באופן לוגי והגיוני כדי להשיג מטרה כלשהי, ואז אתה באמת משיג אותה. המוח מעדיף את התרחיש הזה כי אין בו בלבול ואין הפתעות. הכל מאוד פשוט ומחושב והתוצאות תואמות לציפייה שפיתחת. מה שחשבת שיקרה - קורה, וזה מה שמשמח אותנו ועושה אותנו מרוצים."
ובדיוק ברגע שסיימתי את ההסבר, הדמות על המסך התפוצצה לכמה גושי בשר מדממים והשחקן שלידי סינן קללות בתסכול עצבני.
"אההההה! זאת כבר הפעם האלף שאני לא מצליח לקפוץ מעל המוקש המטומטם הזה!!!"
ובתיזמון המושלם הזה, כולנו התחלנו לצחוק
וכשסיימנו לצחוק, חייכתי לעצמי כשחשבתי שכדאי לזכור בעתיד שאפילו במשחקי מחשב זה לא עד כדי כך פשוט.
אני רק רוצה להודות לגשם האקראי והנפלא הזה שעוזר לי להיזכר כמה קל לשטוף הכל ולהתחיל נקי (ורטוב. וקר. ייאי ^^ ).
בתקווה שהוא לא יגרום שוב להצפה בביוב של השכנה. בשלב הזה הדימוי כבר יתאר מצב די נוראי שאני לא רוצה להיות בו.
וכן, נראה לי שאני כבר בסדר. כנראה שלא באמת הייתי צריך את כל השבוע בשביל זה... תודה למי שתמך.
למרות שאני מודה שרימיתי קצת עם משחקי מחשב מצחיקים ועם מוזיקה שמחה ברדיו שתפסה אותי בהפתעה (;
[Red Hot Chili Peppers - Aeroplane]
אה, ולא איחלתי חגים שמחים וכאלה אז מתנצל בשמחה ובחגיגיות (=
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
