הוֹ פּילוֹ - פילוסופיה בלי סופיה

אז היום עזרתי לאמא שלי במטבח עם איזה משהו.

נכון קוראיי השוביניסטים, אני יודע... "נשים - מקומן במטבח. מטבח - רק נשים מקומן בו!". אבל במקרה שלי, כשאתה ילד שגדל עם אמא חד-הורית, שלמזלך ולגמרי במקרה היא גם האמא שלך ולא סתם איזו אחת שחטפה אותך מהרחוב, אין את דמות האב שתלמד אותך איך להתייחס לאישה שלך כמו זבל ולאהוב כדורגל ומכוניות ולגדל כרס.

לא דיברנו כבר על זה שאני גבר מסוקס אך מאוד לא גברי? עד היום אני לא יודע איך להפליץ כמו שצריך. ואתם צריכים לראות איך אני מדבר על מכוניות ("קלטת את המכונית הזאת פילו??" "כן, היא לגמרי הייתה נוצצת ברמות!") ועל כדורגל ("יוו פילו, ראית איזו שוער?!" "אדיר! כמה ביצים צריך כדי ללבוש את החולצה הורודה הזאת למשחק...!") ועל בנות ("היי פילו" "ציצים ציצים ציצים ציצים!!! D= "). טוב, אולי אני קצת אוהב בנות. לא אשמתי P=

אז עזרתי היום לאמא שלי במטבח עם... וואו, אני עדיין רק במשפט הזה? \=

דמאט!

אהמ...! אז עזרתי לאמא שלי לעשות איזה משהו, שאני לא אגיד מה הוא היה אבל הוא יכול להיות כל דבר גברי ומסוקס בין לנקות מנוע של הליקופטר ובין לחתוך עציץ כדי שהוא יוכל להיכנס לפסל של הצפרדע שיש לנו בגינה. כגבר שעושה משהו גברי, השתמשתי בכלים מאצ'ואיסטיים ומוגזמים בגודלם שהעידו ביחס ישיר והפוך על מספר היחידות שאורכן כאורך במבה ממוצעת אותן ניתן להשוות לנחש המכנסיים שלי. שיט. לגמרי עשיתי לעצמי עכשיו חשק לבמבה נוגט. אני לא יודע מה זה אומר. נסו לא לחשוב על זה יותר מדי. דברים חומים לא גורמים לי לחשוב בכיוונים נחמדים. יש מצב שזאת הייתה הערה גזענית. זה מה יש.

אז עבדתי עם הסכין היפנ... אהמ, עם הכלי המאצ'ואיסטי והמוגזם במטבח.

אמא של פילו: "אל תעשה את זה, זה מסוכן."

פילו: "אויש, אל תדאגי, זאת סכין יפנית. זה לא באמת מסוכן."

*תנועה חדה סטיגידיש תרתי משמע סוג של*

הדם של פילו: "ווי, אני חופשי! אני חופשי...!!! D= "

שלא תבינו לא נכון, לא נחתכתי מהסכין היפנית! 0=

אני לא עד כדי כך נמושה...! BD

... נחתכתי מחתיכת פלסטיק חדה שהייתה שם בצד -_- ...

אז נחתכתי די עמוק. באצבע. ולא ממש כאב לי, אבל סבלתי ממצב לא נעים במיוחד של "היי, זה הרבה דם" ומצב לא נעים אפילו יותר של "היי, זאת אמא פולנייה".

למה פולנייה?

אני, צובע מחדש את הכיור שבמטבח עם הדם שלי באדום עז. התגובה הראשונה של אמא שלי: "מה אמרתי לך?!". התגובה השנייה: "אתה בסדר??".

ווואו, האצבע הזאת דיממה הרבה! חשבתי עד היום שהם סתם הגזימו בסרטים של קיל ביל...!

אבל מה, באמת יש לי דם יפה. אדום נוצץ שכזה ^^

אני צריך להתחיל לבקש כסף כשאני תורם אותו. ... עזבו ניסוח P= אני צריך להתחיל למכור אותו! מה שכן, בזמן האחרון אני עייף כל הזמן ואמא שלי רוצה שאני אלך לבדיקות דם לראות אם אולי חסר לי ברזל. אז בזמן שהדם שלי כיסה את הכיור, בדקתי אותו. מאוד אדום. ברזל לא חסר.

אמא שלי כבר הספיקה לזרוק לאוויר את השאלה שבדרך כלל הורסת כל סוף שבוע ("א-ז... חדר מיון? D= ") ואני החלטתי להיות גברי. שטפתי את החתך ביוד, כיסיתי אותו במטלית נייר מהמטבח (שעם ההיגיינה של הבית שלנו, סתרה לגמרי את האפקטיביות של היוד) והלכתי ליאנה, השכנה הרוסיה הקשישה שלנו שבעבר הייתה אחות רפואית. אותה יאנה שעזרתי לחלץ אותה מהבית אחרי שהיא נפלה במקלחת וראיתי את השומן מבצבץ מהפצע הפתוח שלה. גוד טיימס (B יאפ, הגיע הזמן להחזיר טובה, ביאץ'!

בדרך ליאנה הייתי באמצע התכתבות סמסים עם ג'ין הפארמדיקית. ציפיתי ממנה ליחס של אחות רחמנייה. קיבלתי זין ושני כדורי אקמול. חברים, לעולם אל תסמכו על פארמדיקים לתמיכה נפשית! הם מהנדסי גוף אנוש ומעבר לזה הם לא טובים לכלום P\=

אבל לפחות היא הבטיחה לי תמונה שלה לבושה כמו אחות סקסית, אז יהיה בסדר ^^

הגעתי ליאנה והראיתי לה את הטריק החדש שלמדתי לעשות עם האצבע שלי, שבו אני מקפל ומיישר את האצבע ככה שהחתך נראה כמו פה שמקיא המון דם. חיכיתי לשוק כזה של סבתא וטיפול בהול וכל מה שקיבלתי היה קרירות רוסית. מהקרירויות שמקפיאות ברוסיה אנשים למוות בבתים שלהם. "מה, זה הכל? אויש, בוא חמוד, זה כלום!". נאק P= מצטער לאכזב אותך יאנה, שכל מה שאני יודע לעשות הוא למלא קערה עם הדם שלי בתוך עשר שניות! טוב... מצד שני, אתם יודעים איך החיילים הרוסים במלחמות. כבר בטח יצא לה לראות בחייה אנשים שהשתמשו ביד הכרותה שלהם כדי לסתום קרע בעורק שבצוואר ושבאו אליה כדי לבקש אטמי אוזניים כי הפגזים שנופלים לידם כל היום עושים להם כבר ממש כאב ראש. אבל היי, קצת וודקה והכל בסדר!

יאנה סיימה לשים לי על האצבע פלסטר שכנראה נוצר בכור גרעיני איפשהו. הוא היה עבה ודביק ופסיכי. אני לא אתפלא אם אפשר לחבר איתו ראש לבנאדם והוא יהיה בסדר (הבנאדם, לא הראש). קצת תחבושת, קצת דם שבורח ממקום לא ידוע, עוד קצת תחבושת, והביתה!

כל העניין נראה לי פשוט וקל מדי אז ניסיתי לשאול אותה אם באמת לא צריך חדר מיון והדבקה או משהו. לפחות היא לא הכניסה לא סטירה אחרי שהיא צעקה עליה לא. כשסיפרתי לה שאני תורם דם היא אמרה לי שגם לא צריך. "למה לך לתרום דם? יש לך דם טוב, תשמור אותו!". אחח... ההיגיון הרוסי ^^

ועכשיו אני יושב כאן ומקליד שטויות מבלי להשתמש באצבע המורה שלי (מורה-חיילת? מורה-קצינה....?) שאני לא יכול לקפל בגלל החבישה.

מפתיע כמה זה בא לי בטבעיות (=

אחח... הדברים שלומדים לעשות בזמן שהלק מתייבש (=0

זהו.

מעבר לזה, יש לי כמה רעיונות לפוסטים נחמדים. קשה לי לג'אגלג את הזמן ככה שאני את כל מה שאני רוצה, ואיכשהו הבלוג הזה תמיד נופל אחרון.

בחודשיים האחרונים פאשוש לא בבית. היא שומרת על בית עם שני חתולים של ידידה שלה שבחו"ל. קרה מה שחשבתי שיקרה ברגע שהיא תחווה חיים אחרים שהם לא הבית שלנו, ופתאום היא מתחילה לדבר על למצוא מקום משלה ועל לצאת מהבית, ואמא מתחילה לדבר על לסגור לי את הקומה אחרי שפאש תצא ולעשות לי כזאת מיני דירה משלי בבית עם כניסה נפרדת והכל. נראה מה יהיה עם זה.

שלשום הלכנו למופע בלט קומי בבית האופרה שנקרא "בלט טרוקדרו ממונטה קרלו". היה מגניב ומצחיק, למרות הבלט (; אני פשוט מת על האנשים שמגיעים לבית האופרה. כאלה טיפוסים, איך שהם מתלבשים. אני יכול להישבע שהייתה שם מישהי שניסתה לתלות את עצמה עם הצמה שלה. בדיוק כמו החבר'ה של דיזינגוף סנטר, רק מהקצה השני של סולם הכסף בבנק.

אחרי זה אכלנו ב-"חדר אוכל" ופאש ישבה ליד מינה צמח.

הייתי מתלהב אם היו בחירות בתקופה האחרונה, אבל...

נא P=

תחילת הלימודים האוניברסיטאיים (לא כולל באר-שבע והדרום) עושה לי חשק.

נראה לי שאני אחפש תואר שני בתל-אביב...

שמעתי שהם דווקא מאוד טובים בתחום הכימיה.

אבל זאת לא הסיבה. יש כוסיות בתל-אביב P(=

והאצבע שלי חבושה לגמרי ונראית כמו טמפון. איך רק עכשיו שמתי לב לזה??

לפחות לא טמפון משומש...

לפני שבועיים חגגנו לאמא יומולדת. היה נחמד. דגים אכלו לאמא שלי את הרגליים. ראינו את הסרט 50-50.

אזהרת ספויילר! (הו לא...!! 0'= )

יהיה עכשיו ספויילר לסרט 50-50.

ספויילר!

הדמות הראשית בסרט 50-50 מגלה שיש לה סרטן.

טוב זה לא באמת ספויילר זה חלק מהעלילה המרכזית אבל חברים שלי תמיד מתבכיינים שאני הורס סרטים אז בכל זאת עשיתי את זה!

הסרט מאוד נגע לנו בגלל הסרטן שהיה לאמא. פאש בכתה כל הסרט ואחריו דיברתי עם אמא על התקופה שהיה לה סרטן.

הייתי בן 7. עד היום לא ממש דיברתי איתה על זה והסרט פחות או יותר פתח אותי ללשאול אותה כל מיני שאלות על הכימותרפיה ועל ההתמודדות...

יש מונח למשהו שפותח תיבת פנדורה רק בקטע טוב?

הנה פוטו-רצח מהיומולדת:

אמא, פאש ואני, בסדר כרונולוגי.

כזאת משפחה אני רוצה שנהיה תמיד (=

עכשיו אם תסלחו לי, אני יורד לאכול עם אמא שלי כי אני שומע שהזונה לא מחכה לי.

אוהב,

פילו ידי-טמפון