תחת בגיל ההתבגרות.

תעזבו אותי .

אין לי מנוחה.

אין לי רגע שקט.

רגע לעצמי,

לבד,

בלי מחשבות.

פשוט, אין !

אני יושבת בחדר,

סוגרת את הדלת,

מנסה לנקות את הראש.

מנגנת לי קצת בגיטרה,

שרה לעצמי,

אך המחשבות קופצות משומקום.

אחת אחרי השניה.

לא עוזבות לרגע.

הדמעות זולגות להן ככה סתם.

בלי סיבה מוצדקת.

הכאב כ"כ חזק !

והדמעות זולגות וזולגות ,

והגיטרה מפסיקה לנגן.

המחשבות מציפות את הרוש.

מלכלכות אותו עד אין סוף.

לא נחות לרגע.

אין שקט !

מחפשת, מחפשת,

אבל לא מוצאת .

לאן הוא נעלם?

ש-ק-ט ?

איננו עוד.

פשוט תעזבו אותי !

ההורים, החברים, האהבה שלא מוצאת את עצמה,

הלימודים, ההתמודדות שלי מול החיים, כל הריבים, כל העצבים,

הכל כ"כ כבד פתאום.

ובתוך כל זה,

מה נשאר?

ילדה קטנה שפעם הייתה תמימה,

שמחפשת את עצמה בתוך כל הרעש הזה.

בתוך כל הסבל הזה,

שלא נח לרגע.

לילה טוב לכולם,

טל.