תחת בגיל ההתבגרות.

אש שורפת .

אש חזקה .

אש כואבת .

האש שבוערת בי יום וליל,

לא מרפה, לא עוזבת לרגע.

מתפשטת אט אט וחודרת אל קלי הדם.

יוצרת כעסים.

כעסים שנובאים מאי שקט.

אי שקט שנובא מחור.

חור בלב.

שמתוכו האש נובאת.

ככה הכל התחיל.

יש לי חור בלב.

חור כואב.

זה כמו פצע שלא מתרפא,

רק גדל,

גדל ומכאיב.

כאב נפשי, שלא מרפה לרגע.

לא עוזב,

רק כואב .

פוסט זה נכתב היום בבצפר.

(פריצת רגשות. זה תמיד קורה לי)