תחת בגיל ההתבגרות.

אני פשוט לא מבינה אותך.

איך את יכולה לכתוב את זה ?

אולי הכוונת ואולי לא, אבל אני לקחתי ללב.

כל התקופה הזאת אני פאקינג הייתי שם בשבילך, תמכתי, עזרתי, הקשבתי, עטפתי, מה לא?

אפילו לא היית צריכה לבקש, או לעשות טיפת "צומי" בשביל שאני אקלוט אותך, כי אני הייתי שם בשבילך, אבל תמיד.

הרי אנחנו 'החברות הכי טובות', לא?

אני לא אומרת שאת לא היית בשבילי, וגם אין לי תלונות, אבל נפגעתי.

אני נתתי את כל כולי, רק בשביל להעלות לך חייוכון קטנטון על הפרצוף.

"אפחד לא מאמין בך, תומך, או מקשיב, לאפאחד לא אכפת ממך, את לבד."

אני פאקינג נפגעתי.

יומטוב.