היום, היום אחרי הגיהנום, האש משתוללת בתוכנו...
אווירת מוות, כעס ושנאה חדורה במקום, ובוכים וכואבים אך אין פתרון ...
רבתי היום עם יעל, יותר נכון היא רבה איתי.... התגובה שלה היתה מוגזמת, מוחצנת ולגמרי לגמרי לא במקום... היא החליטה שאני הורסת את העבודה.... לא משנה אם זה נכון או לא, אני לא חושבת אבל אולי יש אמת בטעון שלה , אבל בעיה שלה, היא לא ניסתה אפילו לקבל את הסבר שלי ולא ניסתה לתקן אותי פשוט קיבלה את זה כעובדה שאני עושה מהמקום "זבל"....
חוץ מזה לא משנה מה יש לנו שני מישורים, מישור עבודה ומישור חברות, היא יכולה לכעוס ולהתעצבן במישור העבודה אבל מזה ולהגיע למצב שהיא לא מוכנה לדבר איתי.... בתור חברה הייתי מנסה משהו אחר, אולי אני רק מדמיינת שהיא חברה, יכול להיות שאנחנו לא יותר משכנות בעמדות שלנו... הייתי רוצה להאמין שזה לא כך אבל היא דאגה להוכיח לי אחרת היום... :(
בכל מצב ולא משנה מה אני או היא חושבת... לא לדבר עם מישהו מהעבודה כי אתה חושב שהוא עושה נזק...???? מישהו שמע על תגובה כזאת, אפשר לכעוס, אפשר לנסות לתקן, אפשר (ורצוי) להעיר ולהאיר.... אבל להפסיק לדבר...?! ובכלל לרדת לרמת הציניות המגעילה שהיא ירדה אליה... נו באמת, אנחנו לא ילדות ביסודי... קצת עברנו את השלב הזה ולדעתי בגילה היא יכולה להגיב בצורה קצת יותר בוגרת...
בכל מצב היה היום יום דיי מגעיל כי עד 12 סבלתי מזה שאנחנו לא מדברות.... אנחנו לרוב היינו בלתי נפרדות, וכל הזמן מדברות ומרכלות אחת עם השניה.... וכל זה נפל על מצב רוח רע/קרבי אז היה לי ממש רע, אבל אחרי שקלטתי שהכל בעצם באשמתה והמצב השתפר קצת ביני לשאר החברה במשרד, הוקל לי קצת.... אז לא הכל נורא כל כך, לפחות לא כמו שחשבתי בבוקר
עכשיו מתחיל להדאיג אותי האיום החדש, אני גרה ליד נתניה וכל מי ששמע חדשות בשעה האחרונה,יודע שאנחנו המטרה הבאה (כמו שהייתי בטוחה שניהיה) וזה קצת מלחיץ אותי (למרות שאני אומרת לכולם שזה לא) ואני מקווה שלא יקרה לי או למי שאני מכירה שום דבר..
בכל מצב אני מסיימת לבינתיים....
תשמרו על עצמכם ועל יקירכם ואל תקחו יותר מדי דברים ללב (אחרת זה יהפוך לאולקוס)
נ.ב וואי אני כותבת ממש מלא, אני חייבת ללמוד לכתוב פחות, בטח ממש משעמם לקרוא את כל זה ... חי חי חי
ספירה לאחור: 19 ימים להפלגה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
