טוב.. אז עוד חודש זה יקרה גם לי. עוד חודש גם אני אהיה חלק מהסטטיסטיקה ואכנס מתחת לחופה. הלב שלם. השמלה מהממת... והטבעת הזהובה שכ"כ חלמתי עליה כל חיי מתקרבת אלי בצעדיי ענק...
חתונה.. זאת כזאת מילה גדולה.. כ"כ הרבה זמן עבר מאז שבכלל החלטנו על זה, שלפעמים היה נדמה לי שמדובר רק בסיפור, במשהו שלא בטוח שיקרה באמת אי פעם.. ועכשיו.. הנה זה קורה.. מחר אני מאשרת את ההזמנות- ולדרך.
קסום וכובש, ועם זאת, יש פחדים.. ויש חששות.. ויש רגעים מוזרים של ממש... אני?? מתחתנת?? מה השלב הבא?? ילדים??? יאבאלה!
שאלה לחלל האוויר: איך אפשר לדעת בוודאות של מיליון אחוז, בטוח בטוח בטוח, לתמיד! שזאת ההחלטה הנכונה?? אני לא יודעת. אני רק יכולה לקוות. הלב אומר שכן, ובכל זאת, כל הטררם מסביב גורם לשאלות.. כל יום נפרדים כ"כ הרבה אנשים. אנשים שלא חשבתי שזה יקרה להם. אנשים שהאהבה שלהם נראתה כמו קיר שלא ניתן לשבור בשום מחיר- והנה- גם לכאלה זה קורה. למה זה כ"כ מלחיץ??? למה אי אפשר שהכל יהיה פשוט כמו באגדות ממש? למה לא ייתכן שנסיכי ואני נרכב יחד על סוס לבן לעבר השקיעה כמו בכל אגדה ? ובעצם, למה לא? אולי זה כן ככה... אני לא יודעת. אני מאמינה ומקווה ורוצה לדעת שזה באמת יהיה ...
חתונה זה לא רק טקס. מבחינתי זה גם שלב מעבר מכריע ביותר בחיים. אני חושבת שלכל אחד זה ככה.. אני מרגישה שאני מזדקנת ממש ברגע. אולי אם לא הייתי מתחתנת הייתי נשארת צעירה לנצח... ילדה של אמא ואבא. ואולי סתם הייתי נשארת אישה מזדקנת ובודדה..
עכשיו הגיע הזמן שלי. הזמן שלי לעשות את הצעד המכריע בחיים וכל שנותר לי זה להאמין שזה יהיה הדבר הנכון ביותר בשבילי כמו שאני מרגישה עם זה עכשיו.. וחוצמזה- כמובן לקוות שהחתונה שלי תהיה החתונה הכי הכי הכי ...בשבילי...
לילהטוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
