לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

L is for dangerous


What the fucking fuck?

כינוי: 

בת: 29

ICQ: 230555703 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2011    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

1/2011

קלאצ'



שנייה,מישהו רק יכול לעשות פוס על החיים?
אני פשוט לא מצליחה לעמוד בקצב.
רק לחיצה אחת קטנה,ושהכל ישאר במקום.
אפשר?


קרה לכם פעם שלא יכולתם להתקדם? שהיה לכם געגוע לדברים שעדיין לא הלכו?
להרגיש כאילו הדברים חומקים לכם מן הידיים.והם לא,אבל אתם יודעים שמתישהו הם כן?
מתסכל.

אני מתגעגעת לשיר הזה,שמתגנן לי בראש כבר הרבה זמן.
עוד מההתחלה הוא נכנס לי ללב.עוד לפני שסיימתי לשמוע את כל השיר רציתי להכניס אותו לפלייליסט.
זו לא הייתה להקה מוכרת,ואפילו הסגנון היה שונה.אבל משהו בו,לא מוסבר,גרם לי לרצות לשמוע אותו יותר ויותר,בלופים.
אני מתגעגעת אליו,כי עכשיו הוא לא נשמע אותו הדבר.
אולי האוזן שלי השתנתה,אולי הכיוונים בה התנוונו.ואולי השיר בעצם השתנה.אבל איך הוא יכול להשתנות.? הוא שיר!
כבר כמה זמן שהוא טיפה מזייף לי.ניסיתי להעלים עין,כי עדיין יש לי את האמונה הזו שהוא ישמע יותר טוב בפעם השניה שאשמע אותו.
עדיין יש לי זכרונות טובים מהתקופות הישנות שבו שמעתי אותו.
אח,הימים,שהיתי שומעות אותו כל יום,כל היום,נפגשת עם השיר כל פעם מחדש.הדברים שהוא עורר בי! איזה שונה הוא גרם לי להיות!
גרם לי לצעוק,ולבכות,ולצחוק.הכל עברתי איתו.כי הוא היה שם,בלחיצת פליי.
וזה לא שעכשיו הוא לא,אבל הוא מונח בצד,ואני כבר לא נוגעת בו כל כך.
אני מתגעגעת אליו,כי הוא לא מתגעגע אליי.
אולי הוא כן? לכו תדעו כמה אנשים שומעים אותו עכשיו.
שומעים אותו.התאהבו בו בדיוק כמו שאני התאהבתי,אני בטוחה.
איזה שיר מדהים.מבולגן וצלול.פרוע בצליליו.אך נחבא אל הכלים.
אמרו שהוא פרוע מדי,אמרו שהוא שונה ומוזר.אבל הוא לא,הוא פשוט חושף את עצמו רק למי שמוכן לקבל אותו.
ואני קיבלתי אותו.ולכן הוא גילה לי את סודותיו.
אני מתגעגעת לסודות שהוא גילה לי.
חשבתי שאשמע אותו לנצח.ושהוא יפעיל בי את אותן התחושות,כמו תמיד.
אני מתגעגעת אליו,אל השיר הזה,שכל פעם ששמעתי אותו גיליתי על עצמי דברים אחרים.
ראיתם פעם שיר כזה?
ואולי אני רק מתגעגעת לזמנים הישנים שהשיר הזה מזוהה איתם?
אבל הוא היה שם,השיר הזה,ואליו אני מתגעגעת.לא לשום דבר אחר.
אני אשמע אותו שוב! שוב,ושוב,אבל עדיין,יש בו משהו שונה.
מה לעזאזל?! איך זה הגיוני!! אני אותו הבן אדם! אני שומעת את אותה המוזיקה,ורק אותך,רק אתה מתעקש להישמע לי לא מכוון באוזן.
אוף איתך,תחזור,רק תחייך אליי שוב ותעיר אותי מהבועה הזו.תנפץ את כל מה שאני מכירה.כמו שהיית עושה פעם.
שיר כמוך תמיד יהיה רלוונטי.
אני מתגעגעת אלייך כי משהו בך כבר לא גלוי.
יש בך צלילים שאני בחיים לא אבין.
ואני מוכנה לקבל את זה [האם באמת?]
אני מוכנה.
אבל נראה לי שהשאלה האמיתית היא האם אתה מוכן לקבל את הצלילים של עצמך.
אבל איך תוכל?
אתה שיר.
do you want to see the world in a different way?


סעמק.
אני מתגעגעת אלייך כי לכולם אתה נשמע אותו הדבר.כמו מקודם.
ורק אליי אתה מחליט להישמע אחר.
רגע רגע.זה בטח לא אישי.
פאק זה עוד יותר מעציב.
בבקשה,שזה יהיה אישי! שזה יקרה בגללי! תהיה אחר בגללי! 
שזה יהיה תלוי בי,הלוואי.
אבל זה לא הא? זה תלוי בך,
מה לעזאזל נדפק בך?
שיר ארור.
תסתדר כבר.
נכתב על ידי , 8/1/2011 23:56  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כי דה בלק קיס זה מה שאני שומעת עכשיו אז תשמעו גם אתם.

לא,ברצינות,תשמעו גם אתם.


ושוב אני כאן.קשה לי להאמין,לרוב אני לא מתמידה בדברים שאני מתחילה והם נשארים עזובים ומתים שאגע בהם מחדש.

כמה דברים התחלתי ולא סיימתי,חח.ואו.רעיונות לספרים,רעיונות לסרטים,רעיונות לפטנטים,רעיונות לבלוגים [כשהייתי קטנה ונסחפת [בלשון המעטה] אחרי הסטייל העכשווי].

שמתם לב שהכל רעיונות? זה מן קטע כזה,לא נראה לי שרק שלי.אנחנו אוהבים לחשוב על דברים שאנחנו יודעים שבחיים לא נתייחס אליהם ברצינות ובחיים לא נממש אותם באמת.מן פנטזיות רגעיות כאלה שתמיד יהיו בגדר ה"סתם" וה"רחוק" וה"חלום".

אנחנו אוהבים להישאר במה שנקרא הבועה הקטנה והשקופה שלנו [יש אנשים שאצלהם היא אטומה,לכו תבינו אותם.] וכולנו מפחדים לנפץ את הבועה הזו.שמא נתפוצץ ביחד איתה.אנחנו מפחדים לנסות,להכיר.איפה שאנחנו נמצאים נראה מאוד נוח. אנחנו מתעצלים ולא מעזים ומנסים בכלל לעוף טיפה רחוק יותר כדי לחקור את מה שלא הכרנו עד עכשיו.כל מה שנראה אצלנו בגדר תעלומה.אנחנו מעדיפים את הקיים והמוכר.

ומה אנחנו צריכים יותר מזה? בשביל מה לצאת החוצה ולנסות דברים חדשים אם יש לנו הכל בתוך מסגרת החיים המקובעת שלנו? בשביל מה באמת? אני לא יודעת.יש אנשים שיגידו שלהכיר ולחוות זה לא מזיק.ויש אנשים שיגידו על זה האמנם.

אנחנו לא באמת נתפוצץ.מקסימום נתערער טיפה משוק ההכרה של כל מה שלא הכרנו.שגם זה מרתיע,אבל הכרחי.מי לא היה רוצה מדי פעם לחוות טיפה מעבר?

להשיג איזו פסגת ריגוש קטנה שתוכיח לנו שאנחנו מסוגלים?.

 

until next time.

i get so lost inside the rooms inside my mind.

נכתב על ידי , 2/1/2011 16:19  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הקודם   
דפים:  

הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , אהבה למוזיקה , קולנוע
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לchoo choo drums אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על choo choo drums ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)