אין נמוך מפה..
הכל עבר את כל הגבולות האפשריים.....ה-כ-ל, כל מה שאני עושה וכל מה משקורה מסביב..!
וכן כן..כל כמה פוסטים אני כותבת דבר כזה...אבל... כל פעם אני מגלה גבולות ושיאים חדשים....
וזה לא נורמלי...
הזלזול וההשפלה העצמית שהגעתי אליה,עברו כל גבול... יש לי יכולות נפשיות ופיזיות שלא ידעתי על קיומן...ואני לא ארחיב..סליחה..
השנאה העצמית,הגועל,התסכול....
הויתור... זהו... חוץ מלהעלם מפה לאיזה חור בעולם ולא לחזור יותר אין לי שאיפות....
אין מה להפסיד.. (מצחיק....יצא לי "להספיד" ותיקנתי.. דו משמעמי משהו.....) .
אין לי מה לתרום לחיים האלה...אז מה הטעם בהם?..
אבסורד... אני מודה כל יום על עצם העובדה שאני חיה... ומנגד, אני לא רוצה לחיות, בו זמנית......
פשוט כבר לא איכפת לי מכלום...כ-ל-ו-ם!!!
יש לי קטע שאני מדברת עם מישהו שם למעלה....לצרך העניין, אלוהים כניראה...או כל גורם לא מוחשי שאני מרגישה ששומע אותי... כי אני מאמינה שיש מישהו ששומע,שומר ורואה את הכל...תמיד.
לו אני מודה כל יום על עצם העובדה שאני חיה ,אגב...
דיברתי אליו היום...בכיתי והייתי מתוסכלת תוך כדי שאני מתארגנת לעבודה ומנסה לגרום לדמעות לעצור כי..אני צריכה לצאת מהבית עוד רגע.... תהיתי מה יקרה לי..מתי זה יגמר... מה לעשות מפה... אם יש בכלל משהו לעשות....
אין לי כבר תקווה...הרמתי ידיים....המצ כל כך רע שלא ניראה לי שאפשר עוד לתקן אותו גם אם אני ממש ממש ממשששש ארצה בכך....
בזמן שהתארגנתי הטלוזיה הייתה פתוחה על ערוצי רדיו..... ברגע שסיימתי לתהות עם עצמי ו... איתו הנ"ל... מה תהיה דרכי-הגברתי...ומיד נשמע השיר "יהיה טוב..יהיה טוב כן,לפעמים אני נשבר..........".. חייכתי לעצמי לרגע.. הרגשתי מפגרת,כן, הרי זה בטח סתם צירוף מקרים.... אבל זה עדיין עשה לי משהו...
אני לא יודעת אם "יהיה טוב" מתישהו.....אבל אני יכולה רק עדיין לנסות למשיך לקוות....מי יודע, אולי זה כן היה איזשה סימן שהיה אמור לגרום לי להחזיק עוד קצת מעמד.... :-/ ...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
