Harry Potter

and the Deathly Hallows

סיימתי הלילה את הספר השביעי של הארי פוטר: The Deathly Hallows. זה גזל יומיים וחצי, הרבה עצבים וכאב גב כתוצאה מישיבה ממושכת. את הספר הראשון והשני קיבלתי במתנה בהיותי בכיתה ו', את הספר השלישי קיבלתי זמן קצר לאחר מכן ומאז זה נעשה רומן רצוף עליות ומורדות. סירבתי להכיר בעובדה שאני מעריץ את סדרת הספרים ותיאבתי את ההייפ שנוצר סביבה, אך מנגד לא יכולתי להתנגד וקניתי את הספרים אחד אחרי השני (עד הספר החמישי הספרים נקראו בעברית, החל מהספר השישי אזרתי אומץ וקראתי באנגלית, מה שהסתבר כלא כל-כך נורא כמו שחשבתי). את הספר הראשון פתחתי בתחילת גיל ההתבגרות, ואת הספר האחרון סיימתי בסוף גיל ההתבגרות. נורא סימבולי, הארי התבגר איתי ואני איתו - מתנה לה לא זכו הרבה מעריצים.

אבל מציאות לחוד וספרות לחוד. הספר השביעי הוא אולי לא יצירת המופת הגדולה ביותר שקראתי, אך נראה לעין כי רולינג השקיעה מחשבה רבה בכתיבתו. על כל 36 הפרקים שבו, יוצרת רולינג מתח שהולך ונבנה לקראת הקליימקס הצפוי מול וולדי, לצערי אי שם במחצית הספר המתח הזה הולך לכיוונים אסציואטיביים לא רצויים לכדי כאב ראש אחד גדול. בשלב מסויים אף איבדתי תקווה להתרוממות העלילה.

הספר השביעי ממשיך בדיוק מהיכן שהשישי נגמר (מי שלא קרא את השישי ולא רוצה ספויילרים, שלא ימשיך). הארי, רון והרמיוני יוצאים במסע אחר ההורקרוקסים של וולדמורט, מה שנראה לא פשוט שכן להארי אין אפילו תכנית. 300 העמודים הראשונים לא התקדמו לשום מקום מבחינת אותו מסע חיפוש, ואיך שהתחילו ככה הם נשארו. אוכלי המוות בזמן הזה משתלטים על משרד הקסמים ושולטים בהכל. מסדר עוף החול חסר אונים, רבים מחבריו אובדי עצות וחברים רבים מתים. אם כבר מוות - רולינג בחרה להרוג המון דמויות בספר הזה, חלקן מתו מוות מיותר ללא הרבה הסבר, העיקר שיהיה עצוב ושישימו דגש לכך שזו מלחמה. השיא מגיע בסוף הספר כשעשרות גופות מוטלות בסביבה.

חציו השני של הספר מרתק הרבה יותר, וכולל פריצה למקומות השמורים ביותר ובריחה חוזרת ונשנית מידיהם של אוכלי המוות ווולדמורט עצמו. חוויה מסמרת שיער, הרפתקה שלא בטוח כיצד הגיבורים יצאו ממנה בחתיכה אחת. אחרי הרפתקאות כאלו ניתן היה לצפות כי העימות הסופי יהיה גרנדיוזי ורחב היקף, מה שנכון רק עם בעיה אחת קלה - הוא צפוי מראש יחסית. אין מתח שנבנה עד השנייה האחרונה בה מתגלה תכנית מהפכנית, מדובר בפרצה שנוצלה נכון, ובכך הכל נגמר.

מבחינת הדמויות (והיו כאלה שאף נשארו בחיים), חלקן עברו שינוי גדול. נוויל גידל בייצים, הפך ללידר אמיתי וכל מה שנותר לו זה להוסיף שרשרת זהב וגופייה כדי להופכו לבריון כשר להמדרין. היחסים בין רון והרמיוני עולים שלב, ולמרות שמדובר בספר האחרון - מצטרפים אליו דמויות חדשות ואנו לומדים המון על דמויות מינוריות מהספרים הקודמים. האפילוג של הספר מאכזב, לא לומדים בו מה קרה לעולם הקוסמים ובמה עוסקים הדמויות הראשיות. לקקני מדי וחסר טעם.

מי שלא יכול להתאפק וקונה באנגלית, לא הפסיד ואף הרוויח. אם אתם לא נמנים עם מעריצי החנון הממושקף והמתבגר, לחכות לגרסא העברית לא יהרוג אתכם. הדעה שלי היא אחת מיני רבים, יש כאלה שיאהבו את הסוף ואת דרך התנהלותו של הספר, והכל עניין של מה בכך. זו הסיבה שאוותר על מתן ציון לספר.