אבא נשאר בבית בנתיים, אבל זה פשוט לא זה.
רואים שלא טוב לא. כל הבית שרוי בהרגשה של דיכאון ומועקה.
אמא שאומרת שהיא השלימה עם המצב, רגישה באופן מוגזם.
אפילו אח שלי, שעד עכשיו היה נראה כאילו הוא חי בתוך בועה, מנותק ממה שמסביבו, אפילו הוא כבר מתחיל להרגיש מדוכדך.
עלי? זה בכלל לא מקל.
אולי כבר נמאס לי מהמצב הזה אבל בכל זאת אני מפחדת שהם יפרדו.
כי זה קשה, אין מה לעשות.
ועכשיו ממש לא חסר לי עוד לחץ.
יום חמישי מגן ראשון בחיים שלי- במתמ'.
פעם ראשונה מאז תחילת התיכון שאני באמת יושבת על התחת כמו שצריך ולומדת..
אני ממש מקווה לטוב.
אגב, גיליתי חוק מרפי שמיועד רק לי..
מאז שהמצב החרא הזה התחיל בבית, כל יום שאני מרגישה רע וחייבת לצאת עם חברות, אין אף אחת שיכולה.
זה פשוט מדהים..
אוךךךך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
