זו הייתה הפסקת הכתיבה הארוכה ביותר עד כה. נראה שקצת נגמר לי מה להגיד. חבל שדווקא עכשיו, כשאני בשיא הרייטינג. כל יום מס' הכניסות לכאן עולה בעשרות. איפה הייתה הפופולריות הזאת כשהייתי בתיכון, אני שואלת.
אז מה נספר לך, יקירי? ט"ל (החלטתי לעבור ל-initials בתור אמצעי זיהוי, כי מהר מאוד כולם נהיו א' ואף אחד לא מבין מי זה מי) מתחתנת עוד שבועיים והתכונה רבה. אנחנו התגייסנו לתהליך ארגון מסיבת הרווקות והיום יש פגישה של ועדת תיכנון וביצוע, כשנושאים רבים ורמים עומדים על הפרק.
בכיתה יב', כשכל השכבה התפקדה לעשרות הוועדות שהוקמו לקראת מסיבת הסיום, א"י ואני הקמנו את ועדת הקהל. תפקיד הוועדה היה להוות קהל בטקס ולמחוא כפיים בהתלהבות. זה נשמע כמו תירוץ עלוב לנצנצנות, ויכול להתפרש כרוח בלתי מתנדבת, אבל הוועדה פעלה נמרצות ואף הורחבה ל-4 חברים שלמים. עכשיו השארתי את בסיס פעילות וועדת הקהל ובמסגרתה אני מפרגנת לכל רעיון בהתלהבות אין קץ (כמעט כל רעיון, אחרת זה לא נשמע אמין). אך מכיוון שמדובר באירוע למישהי שאני מאוד אוהבת, פעילות הוועדה הורחבה ואני מביעה מוכנות אינסופית לביצוע מטלות. ארגון אירועים תמיד הכניס אותי ללחץ ואני בשיא הכנות שמחה להיות בדרג הביצועי ולא המנהלי. אותך כל העסק היה מצחיק.
קיבלתי את ההזמנה שלי לחתונה לפני יומיים וחשבתי על זה שבטח היה לה מאוד עצוב למחוק אותך מרשימת המוזמנים ונהיה לי עצוב עליה גם. אני מקווה שהיה איזה דוד נודניק מדרגה שמינית שהודיע שהוא לא בא בגלל צרבת, ואותו היה יותר משמח למחוק.
האתר שאמא שלך בונה עבורך מתקדם בצעדי ענק. כל יום הכותרת זזה למקום אחר. יש למה לצפות. יש לינק "אבא אמר" ומסביבו מרחפת ציפיה גדולה להבנת הרמז. אנחנו נעדכן על ההתפתחות הזאת.
אני אוהבת אותך,
א (אני אשאר א, לי מותר)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
