כל כך מוזר לי בזמן האחרוןןן
זאתי התקופהה שאני לא מבינהה כלוםם...
כל כך הרבה דברים לא טובים קראו בהה
ואני ממש מצפהה שיהיה לטובבהה =]
בכל אופןן
מרוב כל מה שעובר עליי
החלטי להוציא את זההה...
כתבתי שיריםם
ואני התחלתי ממזמןןןן
אבל אני עם השירים שלי עכשיו
יותר שונים יותר מעמיקים יותר מתייחסיםם
והחלטתי לרשום לך את אחד השירים שליי
הוא קצת מפחידד ועצובב :]
הוא הולך ככה :
ילדה קטנטנה אפורת העיינים
משחקת לה אחר הצהריים
בין כולם נשמע צחוקה המתגלגל
וחיוכה על הפנים אף פעם לא יסתתר
כולם אהבו לשמוע בקולה
כי שירתה מרעידה אפילו את האדמה
אין אחד אותה לא אהב
ידעו כולם שממנה יצא כוכב..
יום אשר זמזמה בקולה
מטיילת לה ברחובה
עד אשר ראתה פנסים מסנוורים..
ואז יותר לא נשמע קולה
יותר אף אדם לא שמח מחלקה
אחרייה השאירה זכר של צחוק ושמחה
ונשאר ממנה רק הדממה..
זה מין שיר עצובב
שיצאא ממני לא יודעת באיזה חלק
הוא תמיד מזכיר לי סיפורר שאף פעם אני לא מבינהה ממנוו
ועכשיו עוד שיר שכתבתיי חח
יותר עמוק מבחנתיי
הוא הולך ככה :
רציתי רק טוב
לא רציתי רע
רוצה רק לבכות
ולהוציא ת'נשמה
בוכה אני כל לילה
ולא מבינה אף למה
אבל עכשיו אני מבינה מתמיד
כי הבכי לעולם לא יפסיק
מנסה אני להרים ת'ראש
ומחייכת מין חיוך נבוך
אף אחד לא מבין
שאת ליבי בצ'יק אפשר להסדיק
בסוף אולי לא ישאר אף אחד
והגלגל יסתובב ויקרה לי רק רע
אני לא מחכה ואולי לא מצפה
אבל נמאס לי מהעצבה...
השיר הזה כל כךךךךךך עליי
עוד יחשבו שאני מעתיקניתת...
אוהבתת..3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
