לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

*&#שטויות מהחיים[email protected]*^



כינוי:  נגה=)

בת: 30

MSN:  !!נגה!!

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2008

כך מתחיל יומו של העכבר


סוף סוף טוב (:
היה היום ממש אחלה.. קמתי מאוחר ראיתי 'המומינים' חח(אבל רק את הסוף..) אבא חזר מהסופר וקנה לי קורנפלקס 'פיצי'! סופסוף !! (קוראים לזה שוגי פיצי והוא חשב שקוראים לזה רק 'פיצי' אז חודשים הוא חזר בידיים ריקות.. אבל לא! היום הוא הבין ששינו את השם ל שוגי פיצי ..אכלתי שתי קעריות!)
מאוחר יותר הלכתי עם עזרי לברכה והיה נחמד ביותר..
בערב הייתי בעבודה כל כך כיף שם.. למרות שאני בתפקיד המסריח ביותר (שיש במסעדה) :שוטפת כלים.
כולם נחמדים כל כך.. מצחיקים..מוזיקה מעולה.. ג'ניס ג'ופלין בוב דילן ..אולי מישהו חדש
 
כך נראה יומו של העכבר..
נכתב על ידי נגה=) , 31/7/2008 01:01  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



זיכרון מלחמה


בלילה הים המה. כרינו אזן אל האדמה,

 

אולי האויב עלה בספינותיו, אולי הוא שב

 

טרויה היתה אגדה עקבה מדם וכל אב

 

רצה לראות בעיניו את הילד החי וחשב;

 

האויב ברח. נוכל לישון הלילה על החול הרך, להתעורר לאט

 

לזוז כמו צדפים הפוכים, בלי פקדה, בלי רימונים דרוכים

 

ללכת יחפים על שפת המפרץ הצלול, לגלות קונכית

 

כחולה, לכתב שאנו באים בקרוב

 

אבל האויב ידע. טרויה לא היתה אגדה. היה

 

מי ששב והיה מי שנשאר לשכב ופניו לים. נתן יונתן

 

 

הם חזרו הביתה. אלדד רגב ואהוד גולדווסר, שני מילואימניקים שמעולם לא חשבתי שאזכור את שמם.

חזרו בארונות שחורים.

שנתיים שחורות חלפו בעיקר על המשפחות והחברים, וכעת המון דמעות ינקו את הליכלוך.

עוד אתמול בלילה, ב3 וחצי לפנות בוקר התפללתי שהם יחזרו בחיים. רציתי לראות את החיוכים מהתמונות שפורסמו בכל אמצעי תקשורת אפשרי זזות על המסך בזמן אמת, רציתי לראות את הפנים שלהם מתעוררים לחיים.

אני שונאת את התחקירנים והצלמים שמיד דחפו את המקרופן מתחת קרנית ומיקי, שרק עכשיו נגוזה תקווה של שנתיים וארבעה ימים.

מיד לדחוף ולצלם מכל זווית אפשרית, לפרש כל תנוחה של האם והבעל הכאובים- כאילו בהם עוסקת הפרשה ובכלל לא בבנם שבסך הכל מילא פקודה.

התגייס לצבא. מי ירצה להתגייס לצבא כזה ? שהחיילים נחטפים בו ונשכחים בשבי. הם חוזרים מתים לאחר משא מתן כל כך ממושך...

ולחשוב שעוד חודש הוא ילבש את המדים הירוקים, יחזיק רובה שחור ומאיים במקום גיטרה אקוסטית.

אני שונאת צבא, שונאת מלחמות ..אני שוחרת שלום כמו כל אחד מאיתנו.

כל אחד . . . יש אחד שרוצה שלום כשהוא לבד בעולם, יש אחד שרוצה שלום עם כולם, והתוצאה היא מלחמה אחת ענקית שלא נגמרת לעולם.

היא גם לא תיגמר.. כן נגה האופטימית לובשת שחור.



קמתי מהמיטה בעשר וחצי.

הלכתי לעז, תיכננו את הנסיעה לאילת.

אכלתי המון גלידה, חיפשתי עם עגי עבודה.

החלפתי הת הדיסק של גנס נ' רוזס בהופעה אקוסטית של ברי סחרוף.

שחיתי 70 בריכות.

מחר קניות עם אמא, ואולי תל-אביב אחר הצהריים.

 

אבל מישהו שם מחכה. מחכה שנתיים. יושב בחדר חשוך, בתנאים נוראיים ומחכה שנחלץ אותו כבר שנחזיר לו את האוויר לנשימה, כי בזכותו אני בטוחה וחייה כמו

                                  ברבי


נכתב על ידי נגה=) , 16/7/2008 23:49  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תחילת החופש


אתמול ים, היום ים - מה יכול להיות טוב מזה?...

אמא ואבא בחו"ל, ואני יצאתי לחופש עצום..

אריק איינשטיין שר על הפועל שהפסידה.. האוהדים שאוכלים להם את הלב..

מחר אני אקום מוקדם ואשטוף עם אורן את הבית, כי בערב אמא ואבא חוזרים.. אולי אלך לחפש עבודה אחרה"צ.

כל היום אני רואה אותו מולי, מריחה את הריח שלו.. פזית אמרה לי להזמין אותו לים- למה נראה לה? זה פשוט לא עובד ככה..

כנראה שלא אראה אותו אף פעם.. שיר אומרת שרק אהבה חדשה סוגרת את הפצעים הפתוחים של האהבה הקודמת.. אבל זו בכלל לא הייתה אהבה..

אלו היו הפנטזיות המוגזמות שלי, הגעגועים העצומים למישהו שאין לי מושג איפה הוא גר.. מה המספר שלו..

אסור לי להסתכל במחשב בתמונות החדשות שהוא שם, המבט שלו צובט ודוקר ואופפפפפפ

גם אסור לי להצטער על שנתתי לו לכשף אותי בקלות שכזו, כי גם היו כמה רגעי אושר עילאיים למרות הייסורים שאכלו אותי לאחר מכן.

חופש- אני אכיר מישהו חדש, או שאשאר single והוא ישאר single למרות שבניגוד אלי הוא ימשיך להיראות מאושר ושמח.. אין זה ייתכן.. להיות מאושר תמיד ללא אהבה?  אני מקנא בכל האנשים שיש להם.. כבר הפסקתי לומר "אפילו לה.. " כי הבעיה לא בהן\ם הבעיה בי..

 

אופ זה חותרני מדי.

" אני יודע בדיוק את השעה.היא לא יודעת היא אף פעם לא תדע-אני חושב שבשבילי היא אבודה.."

 

...

נכתב על ידי נגה=) , 12/7/2008 23:46  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





2,218
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , מגיל 14 עד 18 , מסעות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לנגה=) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על נגה=) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2022 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)