כל היום כמעט היה לי תאטרון, עבדנו על הקטעים.

אני מצטער על זה שלא לקחתי קטע קומי. זה היה הרבה יותר קל והרבה יותר הייתי נהנה.

ואני מצטער על זה שעשיתי עם סטרקין. הוא אחלה של שחקן. אבל קשה לתקשר איתו.. לא יודע...

והקטע שלנו, הוא דורש ממני לכעוס. ואני לא כועס טוב. ממש לא כועס טוב.

ואני צריך גם להבהל. ואז עוד פעם לצעוק.

אז לצעוק כבר התרגלתי. אבל זה יוצא לי צבוע.

ולקפוץ בבהלה בכלל, אני מרגיש כמו מטומטם. לא משנה כמה ניסנו, אני עדיין מרגיש כמו מפגר בקטע הזה.

אני חושב שאני חושב יותר מידי. אני יותר מידי עסוק בלנתח את מה שאני עושה, ומה הצעד הבא.

ואני לא מרוכז. לא מצלי פשוט.

ואני מתנהג ומשחק מההפך שאיך שאני ברגיל. אני יודע את זה.

ואני יודע שיש לזה השפעה גדולה...

עליי קודם כל. ואחר כך על כל השאר במגמה ועל המורה של הקבוצה השניה שתלמד את המגמה שנה הבאה.

אני מרגיש אנשים מפספסים אותי. שאני מפספס אותי. אני רוצה לעבוד על זה קשה.

אני רוצה שלמות.

אבל הפעם אני ממש לא יודע איך להגיע אלייה.

אבל יש לי הרגשה יותר טובה. היה לי נחמד עם האנשים בחזרות. היה די מצחיק..

מקוה שיום שני כבר הכל יעמוד מושלם. אני ממש רוצה. ממש ממש.

...wish me luck

.k.o.s