י"א1, ככל הנראה זה הכיוון. לא קיבלתי את המכתב אבל זה צפוי.

כיתת ביולוגיה עם טל הופמן. את האמת אני לא מצפה לזה.

אני ממש לא מכיר הרבה מאלה שיהיו איתי בכיתה, לא נראה לי שאני יסתדר עם כולם, אבל בטח נסתדר.. בסוף.. איכשהוא...

אבל אני לא יהיה עם החברים הטובים שלי, וזה מה שמעצבן. יהיה לי קשה להסתדר בלעדיהם.

בלי עודד. בלי רעות. יהיה לי הכי קשה בלעדי שניהם.

דיברתי עם רעות, שמעתי חוויות מהקורס. ראיתי את התמונות.

ויש לי הרגשה של החמצה כזה, נראה ונשמע שהם כל כך נהנו, וחבל לי שלא הייתי חלק מזה.

והיה להם אחלה קורס! עם המנהלת הכי שווה בעולם!!!

פתאום כל הזכרונות מהקורס של שנה שעברה חוזרים אליי, זכרונות טובים... וגם כאלה פחות...

הסדנה של הקולנוע נחמדה. קצת מיגעת וחופרת אבל נחמדה.

בקבוצה שלי אנחנו עושים סרט על שלושה ילדים בגילנו, ערבים, שהם מתנהגים כמו הומואים, אבל הם לפי המדריכה "עדיין מתלבטים..", בגלל זה ביקשו שלא נשאל אותם. אבל זה די ברור...

אחד רוקד בטן, אחד מעצב בגדים, אחד מבשל. הם כל הזמן צוחקים, והם מתנהגים כמו יצורים.

לא יודע מה לחשוב עליהם, נראה שיש להם חיים די קשים...

וזה נראה שיהיה לנו סרט די טוב.

הנסיעה מתקרבת.

הקורס עוד יותר.

ואני מרגיש שהחופש הזה מתקדם במהירות, כמו במרתון, וזה עדיין ממשיך ובסוף זה יגמר ואני יפספס דברים.

אני רוצה לעצור.

לקחת את החיים באיזי ולהנות מהזמן במקום למצות אותו עד הסוף.

אבל אני רוצה לעשות כל כך הרבה.

הרבה מידי. פחות מידי?!

נו מילא...

.k.o.s