20 שעות, שאחריהם באה שינה כל כך טובה אבל היא נקטעה בשנייה בטלפון אחד... מיותר...

אתמול פגשתי את המתנדבים שלי. לפחות את רובם... וזה היה פשוט כיף!

אני קיבלתי רשימה של 12 מתנדבים, שגדלה ל14 עד סוף היום, כאשר הגיעו 6 מתוך ה12 ועוד שתיים עברו אלינו.

באמת כל כך שמחתי שמכולם הם המתנדבים שלי! כולם כאלה פתוחים וכאלה סבבה...

ולעמוד מולם, ולדעת שהם באחריות שלי, להפתעתי לא הפחיד אותי, אלא עורר בי בטחון. אני יודע שאני חשוב עכשיו, לא במובן של חשוב מבחינת כוח אלא מבחינה של חשיבות, חשיבות כלפי אנשים.

כמו שאמרתי למתנדבים שלי, אני יעשה הכל בשבילהם הכל, והם תמיד מוזמנים לדבר איתי, תמיד.

וכל השאלות, והפנים הפעורים אני לאט לאט ידע איך להתמודד איתם אבל עדיין... במחשבה לאחרו זה היה כזה מדהים.

כי בגלל זה, כל כך שמחתי, ולא הייתי מבוראס שזה שהיה לו יומולדת והכנתי לו עוגה לא הגיע, ולא נפגעתי מהעצבים של אנשים אחרים, וההרגשה הייתה נהדרת ולא ניתנת לתיאור.

מכמה כיף. אבל זה הולך להיות קשה. קשה כי קצת קשה לי עם נועה, ועם חלוקת אחריות. אני משקיע את כולי ואני יודע שגם לה זה חשוב אבל פשוט אנחנו כאלה מרוחקים... היא די שונה ממני וקצת סגורה... וגם אני לא יודע הכל, אין לי את התשובות להכל, ואני יודע שיהיו הרבה שאלות..

כן אז בינתים זה כיף. אני עוד צריך להכיר 6 מתנדבים שלי אבל נראלי שהם גם יהיו סבבה...

חזרתי הביתה מאושר, ואז ההורים שלי כאלה באיסו לי תצורה. בחוסר התענינות שלהם, ובציניות שלהם, ובחוסר ההערכה. הזלזול כל הזמן נשפך. הם לא מבינים אותי פשוט וזה מתסכל שאין לי את התמיכה.

"תחשוב גם שאנחנו מד"א"..."אתה לא חייב"... צחוק ולגלוג...

זה מה שקיבלתי שהגעתי הביתה במקום לשאול איך היה לי...

אני משקיע בזה כי זה חשוב לי. אתם יכולים להבין את זה. ועכשיו זה  ההתחלה אז זה המון השקעה. אז תתנו לי תתמכו. וכן אל תחשבו שאת הכל אני עושה שם... אני סחה"כ עוזר ממש בקטנה...וכן אני מוותר על הרבה, ואני עושה שם דברים של ארגון שלא הכי קשורים ובגלל זה אני מוותר על משמרות. כן שלושה שבועות לא עשיתי משמרת וזה בעיה כי עוד שניה החדשים באים.

וכן אני עוזר לכם בחנות, במבצע הזה שלכם, שכל הזמן שלכם מושקע בו. כן אל תשפטו אותי אני לא שופט אתכם. להפוך את העבודה לחיים זה לא דרך. ואל תצפו ממני ל100% בהכל. די זה לא אפשרי. פשוט לא.

אני עושה את זה לבד. נקודה.

אח"כ היתי אצל עודד. חצי ישן חצי ער. עם כאבי בטן. ונמנומים באמצע הסרט המשעמם.

והוא חי בכלל בסוף? מה נסגר שם...

ואז אחרי שקמתי ב5:30 הלכתי לישון כמעט ב2... 20 שות וקצת של ערנות.

צריך לישון טוב לא?

ואז ב9 טלפון... "אתה נשמע עייף.."

וואלה??

לא הצלחתי להירדם אחרי זה כל כך אבל מילא... לא נורא לא היו לה כוונות רעות :)

אני מפספס כנס של LEAD =\ "כיף NO"

.k.o.s

נדב מה הכתובת של הבלוג שלך??

אני יודע שגם לך יש...

אל תתכחש!!!!