לכתוב על היומולדת?

היה נחמד. כבר הזכרון הטשטש לי. זה התחיל לי בדאון רציני ואז זה עלה בהדרגתיות. זה הגיע למקומות שלא הייתי רוצה שזה יגיע. זה גרם לי להגיע למסקנות לגבי אנשים. וכל אפקט ההנאה נעלם לי בבוקר שקמתי להורים שלי שתקעו בי הערות.

אבל נהנתי, אל תבינו שלא, פשוט קצת איכזב, זה היה שונה מהמצופה, ושונה זה לאו דווקא רע.

ותמונות אני לא יעלה עכשיו. כי אני עייף. ואין לי כוח וזמן.

תתמודד(ו).

לכתוב על המשמרת?

אני חושב עלייה הרבה. יותר מידי. גם קצת חופר בהקשר הזה.

אבל יש לי מתנדבים אחלה. המון אישיות שונות. לחלקם הצלחתי להגיע לחלקם לא. אני מדבר עם כולם אבל זה נראה שחלק קצת שונים וקצת מנותקים מהשאר.

אבל אני מרוצה מהם, נחמד לי דווקא איתם, והיום המשמרת הייתה דווקא בסדר.

היא שוב התחילה בשיבוץ מבולגן, אבל הפעם דווקא אנשים יותר עזרו לי הבלאגן סביבי היה יותר בסביר והצלחנו להשתלט על זה בסופו של דבר.

מתנדב אחד שלי, הכי התבאס ביקום בגלל שינוי בשיבוץ שהשאיר אותו בתחנה, והוא היה שיא התלהב קודם, ובאמת הוא דווקא היה אחד הנחמדים אבל זה פתאום ביאס לו את הצורה. הוא לא הצליח להתרכז וממשנפגע ולקח את זה אישית. היה לי קשה לעודד אותו אבל זה בסוף איכשהוא הצליח.

וואו אבל אני מבין שזה הולך להיות קשה. אני מקווה לא להשחק.

גם היה סוף מגעיל, שכלל גם אנשים בוכים, שאחר כך גם גיליתי שהם בוכים ביומולדת שלהם.

אגו. גישה מסריחה.

צריך להשמיד את זה.

ולהורים התומכים שלי...

כל כך קשה לי איתם.

על הדף הם תומכים. אבל מה זה כולל?

זה כולל בלעשות לי פרצופים על כל דבר שאני עושה ולא הכי מקובל?

זה כולל לנסות להבין מה באמת חשוב לי, ואיכשהוא גם לכבד את זה?

זה כולל גם לנסות להבין אם אולי רע לי, אבל באמת לנסות להבין?

זה כולל לעשות יותר מהמינימום ועוד בלי פרצוף?

ולמה כל הזמן יש לי תחושה של כפוי טובה, אחרי שהם פוגעים בי כל כך הרבה?...

זה הכל בכוונה.

.k.o.s