לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


כינוי: 

בן: 34

ICQ: 224493378 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2007    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

11/2007

חופר ומטומטם


מאוחר, ועליתי למחשב אחרי שהתייאשתי מהטלויזיה, כי קצת קשה לראות טלויזיה ליד סבתא שלך שמתנחלת באופן קבוע בחדר טלויזיה ונרדמת גם קבוע בחדר טלויזיה, ונוחרת כמו מכסחת דשא ככה שאתה לא יכול להתרכז בכלל במה שאתה רואה...

ואני לא יודע. נמאס לי.

נמאס לי מהחוסר בחירה הזה לחיות, באמת שנמאס לי.

הכל מתחיל להראות חסר תועלת. חסר תוכן. חסר משמעות.

ולא בקטע הדכאוני, אלא בכלל. בקטע המייאש.

הייאוש שבא כתוצאה מעצלנות יתר.

עצלנות יתר שבאה בעקבות השביתה.

והשביתה הזאת, עם כל הנחת שהיא הביאה לי, היא גם כבר מתחילה להדאיג אותי.. בעיקר במתמטיקה...

טוב נו רגע. סטינו מהנושא.

כן נכון, זה לא שאני חושב שהכל חסר תועלת. זה שאני לא מבין את התועלת בדברים שאני עושה יותר...

מה ההנאה האישית הזאת, שגם אותה יש לי בקושי, היא התכלית? היא המשמעות?

כי מה יוצא לי מזה?

זה מתחיל להשמע מטומטם, אבל באמת שכבר קשה לי להבין.

קשה לי להבין בכלל מה שווה לי להבין משהו? למה צריך להתקדם?

בתוך כל החרא הזה גם איבדתי עכשיו את עצמי.

בכלל בלי קשר, פוקוס זה משהו שממש איבדתי בזמן האחרון.. להתחיל משו ולסיים...

כמו העבודה בתאטרון, השיעורים במתמטיקה, המחברת שיבוץ...

יותר מידי הסחות דעת שטותיות.

כמו נגיד עכשיו, אני חצי אוזן בשיחה של שכן שלי מלמטה, עם החברים שלו שבאים ומדברים הצעקות על פוליטיקה... ובצורה הכי מטומטמת שיש, ועל ההפסדים שלהם בעסקים, ופתאום עכשיו גם צץ משפט על חברה של אחת מהם...

ממש מרתק.

ואני גם מדבר באותו זמן עם רותם.

וזה לא רציני. הכל מיותר. כרגיל. בשגרה המיותרת הזאת. הנמרחת והמגעילה, שסוחטת אותך בלי שאתה עושה כלום. ואני כן עושה דברים, אבל זה נעלם בים של הכלום הזה... וזה מסתכם באירועים קטנים ומענינים...

ובדרך יש גם ריבים עם ההורים שלי. ואחי הקטן.

ואי נו.. הם התחילו לעשן.. והעשן של הסיגריות עולה לפה...

דווקא אני חייב להגיד שהתחלתי לאהוב ריח של סיגריות. לא יודע למה...

מה שכן. אין לי שמץ מה אני עושה עם עצמי.

לא רוצה לעשות יותר מידי, אבל זה נראה לי מעט.

אני מנסה לאסוף את עצמי, אבל אני כאילו בורח באותו זמן.

וכל הזמן יש לי את הצורך כאילו להתעשט ולחזור על הרגליים. לאשלייה של עשייה. של ניצול וייעול הזמן.

בולשיט.

השביתה זאת התעצלות. היא עיקוב לחיים האמיתיים.

חופשה נחמדה, שקצת יצאה מפרופורציות לא יותר.

נו מיותר.

ובא לי ללכת להפגנות, והלכתי. אבל גם זה היה ממש ממש סתם.

 

חופר ומטומטם.

 

.k.o.s

 

נכתב על ידי , 2/11/2007 23:22  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



3,820

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות ל...the man who keeps on smilin אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ...the man who keeps on smilin ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)