השעה 04:06 בדיוק..
אבל אני לא מצליחה להרדם..
לא מצליחה לחשוב על השינה..
בחילה תפסה את גופי..
בחילה מהמחשבה על המחר..
מה יקרה..
ואם באמת נאלץ להפרד..
ובית הספר שלא מפסיק לעלות לי בחלומות..
עולה כסיוט מתמשך..
לא יכולה אפילו לחשוב על זה..
לא רוצה לחשוב על זה..
והן מספרות כמה כיף ומחייכות
ואני שואלת למה אצלי לא כך הדבר..
למה אותי הוא לא אוהב
למה החבר שלי נשאר איתי?
מרחמים?
כן יכאב לי כשניפרד.. אם זה יהיה מצדי או אם זה יהיה מצדו
אבל כנראה שזה עדיף משקר אחד גדול..
אם הוא לא אוהב אותי למה הוא איתי..
למה אין את מה שהיה פעם..
מרגישה לא מוצלחת..
לא מצליחה ללמוד לתיאוריה
הוא אמר שאני חרא של נהגת
לא התחלתי את העבודה בהיסטוריה
לא קראתי מחזות שרציתי
לא עבדתי
לא עשיתי כלום!!!!!
פשוט בא לי לבכות על מי שאני..
על החוסר הצלחה שאני..
יודעת לדבר אבל לא לעשות..
מוות נראה כפתרון אידיאלי..