יומן חלומות

חלמתי את זה אתמול בלילה (או היום בבוקר), ז"א ב- 13.7.08... חלום צלול!

ככה זה הלך:

אני ואמא הולכות ברגל, אנחנו בדרך הביתה ובדיוק נכנסנו מהמדרכה לשביל שמוביל הביתה. שתינו הולכות, ואני מסתכלת מסביב, חסרת אנרגיות ועם מצב רוח רע (בקושי יש לי כוח ללכת, יש לי חולשה בגוף) ואז אני חושבת לעשות בדיקת מציאות (עם השעון) אבל חושבת "נו.... למה שזה יהיה חלום? ואם כן? למה שיהיה לי כוח עכשיו להתחיל לקפץ ולעוף?..." אבל אז חושבת "נבדוק בכל זאת, מקסימום אני נגלה שזה חלום ולא נעשה כלום, ביג דיל" - הסתכלתי בשעון פעם אחת, זה הראה שעה כלשהי (נראה לי 45 ומשהו) וכשהסתתי את המבט פתאום הבנתי ששעה 45 היא לא הגיונית אבל הסתכלתי בכל זאת עוד פעם והפעם הופיע 14 ומשהו (נראה לי 14:11) ואז אמרתי "זה כבר נראה הגיוני אבל בכל זאת מה שעל השעון השתנה כשהסתתי את המבט, אז אני כן חולמת..." - וברגע שהבנתי שאני חולמת פתאום החולשה כבר לא הפריעה לי ולא שמתי לב בכלל שאמא שלי לידי - פשוט זינקתי למעלה והגעתי דווקא די גבוה "נראה לי 10 מ'... בד"כ אני בקושי מצליחה מטר אחד)... אחרי זה אני מגיעה הביתה ואז כנראה שוב פעם יוצאת, אני יורדת בשביל ומגיעה למדרכה והפעם עומדים שם כמה אנשים (ביניהם אבא שלי או אמא) והם עומדים ליד נדנדות מיוחדות (וקצת שקופות), עליתי על הנדנדה ואחד ההורים דחף אותי - הן מגיעות ממש גבוה! זה היה כמו להתנדנד על ערסל מניילון שלא נקרע ומגיע עד הצמרות של העצים.... בהתחלה חשבתי שצריך להיזהר אבל אז נזכרתי - זה רק חלום, אני לא אפול! והתנדנדתי עוד יותר גבוה ועוד יותר... ואז זה נעצר לאט לאט וירדתי... אח"כ שוב חזרתי ועלה לי רעיון בראש -אני יכולה לזנק מהנדנדה כשהיא גבוהה ואז יהיה לי יותר קל לעוף! הגעתי שוב לנדנדות, הפעם שוב אחד ההורים שלי היה שם (ההורה השני, לא זוכרת מי מהם) - הוא/היא דחפו את הנדנדה והגעתי ממש גבוה כמו קודם, ואמרתי להם שהם יכולים ללכת ואני אסתדר לבד.. עכשיו הם כבר לא היו שם וכמו שרציתי הייתי לבד. בסוף לא קפצתי... לא יודעת למה. אח"כ איכשהו הייתי פתאום בבי"ס - במדרגות עם הרצפה בצבע חום-אדמדם, ליד השער של הקפיטריה, איפה שההפקות היו. השכבה שלי הייתה שם וגם ל' ונ' ואולי גם ד'... בקיצור שכחתי לרגע שאני חולמת אבל אז נזכרתי בזה שוב וריחפתי מעל המדרגות כשאני עולה למעלה. כל האזור היה יותר חשוך מהמציאות, זה היה כמו מרתף וגם היו שם המון גרוטאות. אח"כ מצאתי את עצמי בבית אחר - קרוואן בצבע לבן מבחוץ עם רצפה אפורה מבפנים (כמו החדר של הרכזת רק שיותר גבוה מהרצפה ומבחוץ יש אדמת חמרה אדומה כמו אצלנו בבית). אמא הייתה במטבח ואני החלטתי שאם זה חלום צלול אז אני יכולה סוף סוף לנשק מישהו ולדעת איך זה! הרי אני יכולה פשוט ללכת סתם ככה ברחוב ולנשק את מי שאני רוצה סתם ככה בלי לדפוק חשבון! הרי מה איכפת לי? זה חלום!

אז מישהי הגיעה אלינו הביתה - היא הייתה דומה למישהי שהייתה פעם מנחה בערוץ הילדים אבל לא היא. הלכנו מהבית שלי ושטנו בסירה (ממש לא זוכרת איפה ואם בכלל שטנו בים.. נראה לי שסתם היינו בתוך סירה שהייתה מונחת על האדמה). ואז אמרתי לה "שלום, את התת מודע שלי?" וחשבתי שזה יהיה ממש מדליק אם היא תענה שכן, כי זה יהיה כמו האנשים האלה שמספרים שהם יוצרים קשר עם התת מודע שלהם ושזה ממש קל כי אפשר להחליט שכל בנאדם הוא התת מודע ואפשר לדבר איתו ולשאול אותו מה שרוצים. ידעתי גם שהיא תענה שכן, והיא באמת ענתה "כן". ואז פשוט בלי שום אזהרה מוקדמת, קירבתי את הפנים שלי אל שלה ופשוט נישקתי אותה צרפתית - הלשון שלי זזה והיה קול של נשיקה צרפתית אבל ידעתי שאני לא יכולה להרגיש מה זאת נשיקה באמת כי אף פעם במציאות לא הרגשתי מה זה אז ידעתי שמה שאני מרגישה כאן זה לא כמו שמרגישים בנשיקה אמיתית. הרגשתי כאילו שאני מלקקת את האצבעות שלי.... זה היה די מאכזב. כשנגמרה הנשיקה הסתכלנו אחת על השניה - היה לה מבט של "מה זה היה?..." (אבל היא לא נראתה נגעלת) ואני אמרתי "מה זה משנה? נשיקה זאת נשיקה, לא? וחוץ מזה זה רק חלום! אני יכולה להיות לסבית בחלום בלי לדאוג מה כולם חושבים!" ואז היא היא כאילו אישרה את זה - ראיתי לפי המבט שלה (היא לא אמרה כלום). אחרי זה ירדתי למדרכה (שוב) וסתם הלכתי ברחוב (משום מה זה פתאום היה רחוב של עיר ולא המדרכה שבמושב) וניסיתי לחשוב על מישהו שאני ממש דלוקה עליו ואני רוצה שיעבור עכשיו ברחוב ואני אוכל לנשק אותו - עבר שם מישהו מהשכבה שלי (לא זוכרת מי) - הוא היה ממש גבוה ועם כתפיים רחבות כאלה (אולי זה היה 6..) ואז הסתכלתי עליו וחשבתי "איוו... ממש לא אותו! עדיף ללכת ברחוב ולחפש אנשים" - הלכתי והלכתי - לאורך המדרכה היה קיר בטון בצבע אפור בהיר והמדרכה הייתה בגווני לבן. (או להיפך, אולי המדרכה הייתה אפורה בהירה ולאורכה היה קיר לבן... לא זוכרת). בכל מקרה פשוט הלכתי ואף אחד לא עבר! הרחוב היה נטוש! חשבתי "למה דווקא עכשיו אף אחד לא עובר כאן?! מה קרה לכל האנשים שראיתי קודם ושהייתי צריכה לבחור מביניהם את מי לנשק?! רגע! מישהו בא!" - זה היה ס' מהשכבה שלי. הוא לבש חולצת טריקו לבנה (אני חושבת), השיער שלו היה יחסית קצר והיה לו כובע מצחייה כנראה מסובב אחורה (לא זוכרת בדיוק). הוא סתם עבר ברחוב ואז חשבתי "נו טוב... הוא די סביר, אפשר לנשק אותו..." הוא בא לקראתי ואז אמרתי לו שלום והוא התעלם ממני והמשיך ללכת... רצתי אחריו (הוא היה בהליכה) וניסיתי לפלרטט איתו בדרך ממש גלויה - לא זוכרת בדיוק איך, אבל גרמתי לו להבין שאני דלוקה עליו (ואני לא דלוקה עליו במציאות). כל הזמן ניסיתי להתקרב אליו עם הפנים כדי לנשק אותו אבל הוא התעלם ממני והמשיך ללכת. בסוף החלטתי "זובי לא איכפת לי!" פשוט תפסתי אותו ונצמדתי אליו בכוח עם השפתיים - הוא התרחק ממני כאילו שאנחנו שני מגנטים שדוחים אחד את השני (זה ממש הרגשתי את הכוח הזה שהיה בינינו שהקשה עליי להתקרב אליו פיזית!), אז סובבתי אותו, הצמדתי אותו לקיר וסוף סוף הצלחתי לנשק אותו. הרגשתי את אותה הרגשה מזוייפת של "נשיקה" אבל זה היה נחמד בכל זאת להיות ממש קרובה אליו..... בזמן שנישקתי אותו ראיתי את המבט שלו שהיה בשוק - כאילו שאני מנסה לעבוד עליו או משהו כזה, ואני חשבתי "חסר לי שקורה עכשיו משהו שבגללו הוא יחשוב שאני עובדת עליו" ואז פתאום שמעתי אנשים אומרים "אתה עצור!" והם שמו לו אזיקים על הידיים (עוד בזמן הנשיקה!) והוא הסתכל עליי במבט המסכן וההמום שלו... מבט של "למה עשית לי את זה?!" - זה היה כאילו פיתיתי אותו בכוונה כדי שהמשטרה תתפוס אותו! מסתבר שהוא היה אסיר נמלט או סתם אחד שמבוקש במשטרה (כנראה חף מפשע... כמו אלדין כזה...) - ואני בטעות הסגרתי אותו... כנראה שהוא לא רצה לעצור ולהתנשק איתי כי הוא פחד שיתפסו אותו השוטרים וזה מה שבאמת קרה... הוא הלך והתרחק ממני ביחד עם השוטרים ולי כ"כ כאב הלב... ידעתי שהוא כועס עליי עכשיו ופגוע ממני.... ידעתי שהוא אהב אותי (כנראה שבזמן הנשיקה הוא התאהב בי) ואני אכזבתי אותו... ידעתי שאני לא באמת אשמה כמו שהוא חושב אבל לא הייתה לי דרך להגיד לו את זה כי הוא היה בדרך לכלא ולא היה לי איך לדבר איתו. אח"כ עליתי לבית שלי (שהפעם היה דירה בתוך בניין קומות עם רצפה ממש נקייה כמו בבית הישן של סבתא ש'). אמא הייתה במטבח, קראה עיתון או חיממה משהו במקרוגל... השיש היה ליד דלת הכניסה, עליו המיקרו, מצד שמאל המקרר ובאמצע שולחן אוכל. גם הדלת הייתה כמו בבית של סבתא. היה צלצול בדלת. אמא שלי פתחה - זה היה ס'. הוא עמד שם עם קניות מכולת (היו שם מוצרי חלב בתוך השקיות הלבנות) - הוא רצה לתת לי את השקיות - כנראה כדי להתנצל (אולי להתנצל על זה שהוא חשב שהסגרתי אותו בכוונה וזה לא היה נכון) ואני לא רציתי לדבר איתו כי ידעתי שהוא כועס עליי (אבל בעצם זה היה נראה כאילו הוא עשה משהו לא בסדר ואני מסרבת לסלוח לו, בזמן שזה בכלל ההיפך! אני עשיתי משהו לא בסדר, אבל הוא מבקש סליחה ואני לא סולחת! לא יודעת.. בחלום זה היה הגיוני). בכל מקרה בהתחלה לא הסכמתי לקבל את הקניות שלו אבל בסוף כן הסכמתי. לקחתי את השקיות שכנראה הוא נתן בסוף לאמא שלי ששמה אותן על השולחן אחרי שהוא הלך ואני הוצאתי מהן את החלב והיוגורטים (ז"א רק את מוצרי החלב) והכנסתי אותם למקרר (כמו המקרר שבבית אבות של סבא וסבתא עכשיו). תוך כדי ששמתי אותם במקרר בעצם חשבתי לעצמי ש"למה בעצם לא לדבר איתו? הרי הוא כבר לא כועס עליי... ואני אוהבת אותו... אני דווקא מאוד צריכה לקבל ממנו את הקניות כי כנראה ששם בכלא אין לו איפה לשים את הדברים שלו ומסתבר שהוא בסה"כ היה צריך ממני עזרה, כלומר הוא קנה את הדברים האלה לעצמו ולא בשבילי". אחרי זה נראה לי שחיפשתי אותו ואולי אפילו מצאתי אבל אני לא זוכרת מה קרה. איכשהו משם החלום המשיך אבל כנראה שכחתי באיזשהו שלב שזה חלום... אז כאן זה נגמר.