"מפתח המרחק פתח לי שער של געגועים"

מת:(

למרות שדיי ידענו שהוא גוסס עדיין נשארה בי התקווה שהוא יחלים פתאום ויקום על הרגליים

ועדיין קמתי כל חמש דקות לראות מה שלומו וללטף אותו ולתת לו לשתות בכוח

ועדיין הרמתי אותו והחזקתי אותו עלי למרות שכולם אמרו לי שהוא חולה ושאני לא אגע בו

ועדיין הכנסתי אותו פנימה גם כשאמרו שכבר אין מה לעשות ופשוט נתן לו למות בחוץ

כי לא רציתי להאמין שהוא באמת ימות..

ואז במוצ"ש יצאנו לראות מה איתו והוא ילל ופירפר והקיא

ופשוט מת לי מול העיניים.

וכן זה נשמע כלכך דבילי ומוגזם להתעצב בכלל חתול

אבל אי אפשר להסביר אתזה איך זה להתעורר בלי שהוא יעיר אותי ולחפש אותו ולקלוט שהוא מת

או לפתוח את הדלת איך שאני מתעוררת ולא להכין את עצמי למרץ שלו בבוקר ולריצות שלו ממקום למקום

או ללכת לישון בלי לעשות לו מקום ליד הרגליים שלי

 או לא לקרוא לו לאכול ופשוט לזרוק הכל

אני אהבתי את תולי:(

לפחות אני יודעת שהוא זכה לחיים הכי טובים שחתול יכול לבקש.

אני לא יכולה אפילו לקחת את הדובי הזה שהוא אהב ולהחזיר למיטה שלי

כי זה כלכך מזכיר לי אותו

וכמה רך ומתוק ושמן ופיצי הוא היה

גאד.אלא מאמינה שנקשרתי ככה לחתול

העיניים שלי כבר אדומות עדיף שאני אסיים

שיהיה שבוע מוצלח עד כמה שאפשר לבקש

חן