"מפתח המרחק פתח לי שער של געגועים"

היינו אתמול בת"א..

אין לי הרבה מה להרחיב חוץ מהעובדה שלהיות איתך

ככה יום שלם

כל פעם מפילה אותי לאותו מקום של פחד

שאם תלך איך אני אצליח?

להתעורר ולראות אותך מחבק אותי ומחמם אותי

אין לי אויר.

אני כ"כ צמאה אליך

לא מסוגלת לעזוב את הידיים מעליך.להתנתק..אפילו לשניה.

כ"כ מפחדת ליפול.

האהבה שלנו היא הדבר שאיתו אני מתעוררת בבוקר

שאיתו אני ישנה

ואיתו אני חיה כל שניה ושניה מהיום שלי

אתה מחזיק אותי.

היה כ"כ כיף לראות אתכם!!!!!!

וואי אני כלכך אתגעגע למבטא של מיכמיכO.O

גפרורית שלי3>

מקווה שיצא לנו להתראות שוב בקרוב

בבוקשה שלי 3>3>3>3>

ומלחמה..

איך אפשר שלא לדבר עלזה..

באמת שאי אפשר..

זה עוד לא פה..אבל כמעט

כל הלילה מטוסים מעלי.

עוד לא התחיל אבל ברחובות כבר פחד מוות

אבל אם זה מה שצריך לעבור כדי להפסיק את המלחמה היומיומית שבשדרות

אז זה מה שיקרה.

כמה ילדים יכולים לחוות ילדות כזאת?

אנושי או לא אנושי

זה הגנה עצמית.

ואני כן מצליחה להכנס לראש של האנשים שחיים שם בעזה

ובכלל נגד המצב בשדרות והירי והמלחמה

אבל אני לא מרגישה רצון להצטדק אפילו על הדברים שקורים היום

כי אם זה היה בידיים שלי.או במשפחה שלי

הייתי רוצה לנקום בדם..לא לראות בעיניים

מציאות עגומה.

"עמוק בלילה,רק עמוק בלילה..היית יכול לשמוע קולות

של בכי חנוק מהמאהל שלנו.

אצלנו בפלוגה היה תלוי שלט -

אם לא תהיו תלוים זה בזה תהיו תלוים זה ליד זה.

אתם לא צריכים שלטים.אתם מאמינים בדמעות.

אז מי חזק יותר?

מי צנחן יותר, מי לוחם יותר?

אין הרבה תשובות."

אם יש גן עדן/רון לשם

ע"מ 259

מומלץ בחום,ספר שחודר לחשיבה

בועט לתרבות הישראלית בבטן הכי חזק שאפשר.

שיהיו בשורות טובות

אמן.

חן