"מפתח המרחק פתח לי שער של געגועים"

וזה לא יכול להגמר.

כי אתה עוד לא ראית את התמונות שאספתי בשבילך

.ואת הפוני בצד השני.

ואת המכתב שכתבתי לך.

וכי לא הספקתי לנשק אותך.

ולא הספקתי לחבק אותך.

ולשמוע את הנשימות שלך.

ולא הספקתי לשמוע את הלחישות שלך שוב

ולא אמרתי לך עדיין מספיק שאתה החיים שלי.

ולא אוכל לישון בלילה בלי לדעת שאתה שלי

ולא אבין בחיים.איך אתה מוותר ככה.אחרי שהבטחת לי..אתה זוכר?

ולא אבין איך..איך זה נגמר.הרי זה היה כזה מושלם

ולא הספקתי לתת לך להבין כמה אתה יקר לי

ולא הספקתי להבין כמה זה מושלם להיות שלך

וזה לא יכול להיות היום!!!!!!!!!!!

ואתה יודע? זה בכל זאת היום.

אנלא מאמינה איך זה קורה לי..אבל..הזמן ירפא את הכל..רק להפסיק לחשוב..להפסיק לחשוב...להפסיק לחשוב..

החיוך המזויף חזר לפרצוף שלי..אוח.שנתיים כמעט שלא ראיתי אותו.בטח שלא ב4 וחצי חודשים האלו.שהיו הכי יפים בחיים שלי.

ואתה יודע?

אתה החיים שלי.

וזהו.שיהיו לך...חיים מדהימים.אני מקווה.ואני עדיין לא רוצה...להפסיק לדבר..להפסיק להיות...שלך

חן