"מפתח המרחק פתח לי שער של געגועים"

ווווווואו.איזה היי.

לא ישנתי.לא ישנו.אף אחד.

כלכך הרבה זמן לא הרגשתי ככה.אני פשוט לא יכולה להפסיק לחייך.

ואין בי טיפת עייפות.

פשוט.לשבת.אני.את.אתה..ולראות את השקט.ממש להרגיש אותו.להריח את הריח של הבוקר.

4:30 לפנות בוקר ואנחנו פשוט יושבים ושותקים.מסתכלים על השמים שהולכים ומתבהרים.

וכשהשמש עולה..סיפוק.

ישבתי שם לבד.ולא הפסקתי לחייך.להריח את האוויר הקר הזה.זה היה כלכך חסר לי.

והציוצים של הציפורים.והשמיים הבהירים.והריח של הטל על האדמה.

ולמרות שלא ישנתי שניה אחת הלילה.אפילו לא שכבתי במיטה וניסיתי להרדם.פשוט ידעתי שאני צריכה להשאר ערה.

והרגשתי ממש כמו פעם.כשהייתי ילדה קטנה.וישבנו יחד.ושתינו נס קפה חם.והסתכלנו על שמיים וספרנו שעות לבוקר.

ואכלנו יחד ארוחת בוקר.והצחוק שלך......

וואו.לא ידעתי כמה שזה היה חסר לי.

ועכשיו כבר בוקר.אני מרגישה את הצורך הזה פשוט לצחוק מכל שטות.לחייך.לדלג.כמו ילדה קטנה..

לא מפסיקה להסתכל החוצה.ואני כלכך אוהבת את מה שאני רואה.

ישבנו וספרנו צלקות.ואז אמרת "זה שיש לך צלקות מראה שאת חיה.לא?" אוח.איך כל מילה פשוט גורמת לי לחיוך ענקי.

פשוט..כמו חומר שרץ לי בדם ולא נותן לי לשבת שניה.היי מטורף.רק מהריח של הבוקר.מהאוויר הקר הזה.

הייתי צריכה את זה כלכך.ואפילו לא ידעתי כמה.

אני אזוז לסדר את החדר ולרוץ:]]

א ו ו  מ א ן  ז ה  מ ר ג י ש  כ ל כ ך  ט ו ב :]

בוקר אור.

D:

עריכה: עיצוב חדש XD ככה סתם בינתיים כי הקודם היה ממש ממש ממש מעצבן לי בעיניים.

עוד מעט תמונות DDD: