"מפתח המרחק פתח לי שער של געגועים"

יום ראשון ת"א..שני שלישי אצל משפחה.

זה נמשך בערך נצח וחצי.

חזרתי עם כאב ראש.עייפה ומשועממת.

בן דוד חרמן אש מגיל חמש.

והוא באמת בן חמש.

ת"א היה נחמד.נחמד מאוד.מאוד מאוד אפילו.

באיזשהו שלב קצת הרגשתי לבד.התבודדתי.

בסוף היום הבנתי דברים שגרמו לי לשנות צורת חשיבה קצת.הגעתי למסקנות מסויימות.

אני חושבת שהייתי משתגעת בלי מוזיקה.

הלכתי לישון כמו ילדה עצובה.תוך כדי שיחה עמוקה בלי תוכן,מבטים עייפים ורגליים כואבות.ונרדמנו.

וחלמתי חלום טוב וחלום רע.ומשניהם התעוררתי כאילו כלום לא קרה.

ובכל זאת.אני רוצה שוב ת"א.

אולי תמונות.אולי תמונה.אולי לא..

אממ.>< אני נשמעת מבולבלת.

There's a fine line between love and hate
And I don't mind
Just let me say that I like that
..I like that

אז ככה בערך עברו הימים האחרונים.

ועכשיו שוב לימודים.לא מוכנה להגיד שאני רוצה לחזור ללמוד.כי אני הייתי שמחה פשוט לשבת ולהתעצל ולישון ולאכול ולישון ושוב לאכול.

זהו בינתיים.

שיהיה חג שמח.

חנצ'