"מפתח המרחק פתח לי שער של געגועים"

כי שום דבר כבר לא יחזור
וזה כמעט נגמר עוד רגע יעבור
אם אתה לא נרדם אז תכבה ת'אור
עצום עיניים כמו פעם ועוף כמו ציפור

תמשיך לבד וצא לראות
יש אלוהים אחד בתוך אלפי תפילות
לרגע אל תפחד באומץ תעמוד
תרים ידיים למעלה הכל יכול להיות

להיות

עוד יהיו ימים שלא תסבול
וזה יקח שנים עד שבסוף תיבול
חפש עמוק בפנים כי שם נמצא הכל
תרים ידיים למעלה כל עוד אתה יכול

להיות

פשוט ישבתי על המיטה ושמעתי את השיר הזה.

לא חושבת שאפשר להסביר תחושות.

פשוט עומדות לי הדמעות בעינים.

מתחילה להסתכל על כל הגלגל הזה.רצה במקום.

כאילו כל התקופה הזאת פשוט..גלגל.כלום לא זז לשום מקום

ואין לי כוח וחשק כבר לכלום.רק לישון ולישון.

ואין לי אפילו הסברים.פשוט בזבוז של זמן

מתגעגעת לימים שהייתי עוברת מול המראה ומחייכת.

מתגעגעת לעצמי.לתחושות הבוערות.לשמחה

זה נראה כלכך מיותר להרגיש משו בכלל כשזה כזה אדיש

וכזה שגרתי.

ואת יכולה להגיד שזה סתם מטופש.כי אני ממזמן לא שמה על הדעות שלך.

ואולי זה באמת סתם מטופש.

ככה סתם לא מצליחה למצוא שומדבר שילהיב אותי.שומדבר שיעלה חיוך בבוקר

אבל לך,למשל,אין מקום להביע דעה.

כמה דבילי זה לפרוק רגשות עם אנשים לא נכונים.

אני צריכה ללמוד.

אבל במקום זה אני פשוט יושבת מול הספר עם דמעות בעיניים

בלי סיבה אפילו,סתם מצבי רוח מטורפים.

והשיר הזה?

השיר הזה גרם לי לקום ולכתוב,

לא יכלתי לשמוע אתזה בלי פשוט...פפ..

הרי ידעתי שאני במילא לא לומדת.

מה עובר עלי בכלל?

מנסה לסדר לכולם את החיים כשבינתיים אני זאת שצריכה אתזה.

ואין טעם בשיחות נפש.

זה דיי מיותר.

אני בעצמי אומרת דברים לאנשים אחרים וכשזה תלוי בי אני לא עושה אתזה

שעה שלמה מנסה לעודד ואפילו לא מאמינה בדברים שאני אומרת

פפפ..מרגישה שאני צריכה לפרוק משו

וזה פשוט לא הולך.

ובבקשה,אל תדברו איתי על זה.

בבקשה.

ועכשיו אני בטח אלך להמשיך ללמוד.או לישון.או לשחק אותה ישנה.

חנצ'..