"מפתח המרחק פתח לי שער של געגועים"

וואו כמה זמן לא הרגשתי ככה.

נכנסתי למיטה והרגשתי כאילו אני צריכה להתפרק.להתפוצץ.

התעוררתי ב4 לפנות בוקר.שמעתי את הגשם מהחלון.

קמתי מהמיטה ופתחתי חלון.ואחרי כלכך הרבה זמן,חשבתי לעצמי "איזה בוקר יפה.איזה יום יפה."

ונשארתי ערה.וזאת עייפות נעימה.

ואולי זה סתם.

עריכה:

וואו את פשוט שמה זין.ממש לא אכפת לך הא?

כלכך נשבר לי מהיחס הזה.

וזה לא משנה כמה אני אדבר אל הלב שלך את תעני בקרירות ובצניות.ולא משנה כמה אני אנסה לדבר בכינות ובלי עצבים את תעשי פרצוף ותכעסי.

ולי נמאס.

נמאס.

זה לא מגיע לי.

אבל מה אני יודעת על מה מגיע לי בכלל.

:\\