"מפתח המרחק פתח לי שער של געגועים"

איכשהו אני פה.

באמת איכשהו.

אין לי מושג.

לילה ראשון עם המחשבה הזאת בראש.

בוקר ראשון לקום איתה.

זה לא ממלא.לא מרוקן.פשוט פה.

זה אולי אפילו מרגיש נעים,איך שזה מחלחל מהראש לבטן.

פשוט נעלם.

כותבת ולא מרגישה,מדברת ולא מרגישה,מרוקנת מזה,מלאה מזה.שניהם יחד.

פשוט לשבת פה ולדעת שהכל פה מונע מסתם רצון לא להרגיש בודדה,סתם רצון לא להיות משועממת.

ומעבר לזה? מעבר לזה יש ריק בגודל של אוקיינוס.

אבל עכשיו?

עכשיו שליטה.

עריכה:

לא.

"את כל הרעמים, את הרגעים האלה

ועם כל הכאבים,אני תמיד חוזר לאותו דבר"

תמיד..תמיד.

הכל אותו סיפור.

מעגל מטופש.

ויהיה טוב?

נע.כבר טוב.יהיה טוב יותר.

והחיבוק של אתמול היה החיבוק הכי מרגש בחיים שלי.

לא חשבתי שאני מסוגלת פשוט לבכות מחיבוק.

אתה כזה יקר.

מיכמיכ הייתה פה יומייםD: היה הכי כיף בעולם@#$

אוהבת אותך בובה 33> תודה כ"כ על הכל.

ולכי לבית.כן XD

מואהמואהמואה 3>

                                                                אממ כע.בה ביי D: