אף אחד כבר לא רואה איך אני דועכת.
איך לאט לאט אני מאבדת משמעות של כל דבר שפעם גרם לי לצחוק,או לבכות.הכל פשוט עובר לידי ואפעם לא מצליח לנער אותי.
לא אכפת לי יותר.
לא אכפת לי שלאט לאט אני הורסת את מה שנשאר לי בידיים.
לא אכפת לי שאני צריכה לקום.או לישון
לא אכפת לי אם ללכת או להשאר.
לא אכפת לי אם להיות עם כולם או לבד.
במילא אף אחד מכם לא ראה את הצביעות בחיוך שלי,אתם קונים את ה"הכל בסדר" ושותקים.
לא חושבים להפסיק לרוץ לפאקינג שניה כדי לתת לי כתף לבכות עליה.
ואני אפילו לא נפגעת מזה.
כי לא אכפת לי.
לא אכפת לי לזרוק את כל מה שעבדתי עליו כל השנים האלו לפח סתם כי לא בא לי לעשות משו שיעבור ברגע.
לא אכפת לי.
פשוט לא.
רק רוצה לישון ולקום עוד כמה חודשים כשיהיה טוב יותר.
נץ פורש כנפים
הסדק נפער
הגבול כמו מיתר בשמים
בשנת אלפיים
אני מיותר
כל יום אותו דבר
אין לי שום כיוון
אני שוכב ערום
עטוף ברחמים אלוהים
שעות ויש לפעמים
עוברים כל הלילות כל הימים
איך בשם שמיים
איך כל זה נגמר
ואיך אנ'לא נקשר בינתיים
בשנת אלפיים
אני מיותר
כל יום אותו דבר
אין לי שום כיוון
אני שוכב ערום
עטוף ברחמים אלוהים
שעות ויש לפעמים
עוברים כל הלילות כל הימים
מתגעגעת לימים שהייתי עוברת במסדרון ומסתכלת במראה
ומחייכת לעצמי.ועושה פרצופים.
לימים שהייתי מתלוננת כי קשה,אבל הרגשתי אני פייטרית.שאני חיה.
לימים האלה שכשהרגשתי לבד היה לי לאן לרוץ לחיבוק חם,למילה טובה.
לא נשאר פה כלום.
ני. 
עריכה:
כל הדמעות שניסיתי לשמור בפנים פשוט יצאו החוצה
הקול שלי צרוד מבכי והעיניים נפוחות.
אני מרגישה מתה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חן :) || לעולם מצידי..לעולם..מצידי 3>