"מפתח המרחק פתח לי שער של געגועים"

בא לי לכתוב פוסט שמח.באמת שבא לי.

אבל לא עולה לי שום נושא שמח לראש עכשיו.

אני פשוט יושבת פה ומקשיבה לשניכם בסלון.

בא לי לבכות.

לא ידעתי אפילו שהמצב כזה.

ואתה לא מועיל. הצעקות שלך לא פותרות את הבעיות.

תלך לעשן.תעשן 3 קופסאות.תעשן כבר.

המחלות גרועות יותר כשהן באות מעצבים,אתה לא יודע?

הלוואי והיית מסוגל לקבל עזרה.הגאווה שלך עולה על הרצון שלך להיות אדם בריא.

אני כלכך אוהבת אותך.):  כואב לי לראות איך אתה הורס לעצמך את החיים פעם אחרי פעם.

הרי לא רצית להיות פה,נכון? לא רצית את המציאות הזאת,תמיד חלמת על משו גדול יותר.

תמיד חלמת לתת לנו משו גדול יותר.למרות שאני לא צריכה את הכסף המטופש הזה כדי להיות מאושרת.אנלא צריכה את המכשירים האלו כדי לחייך,לא צריכה את החומריות הזאת.היא לא קונה לי אושר במילא.

למה אתה לא מבין? למה אתה לא רואה אתזה? ):

כל היום הזה כבד עלי.

אין לי כוח או רצון ללמוד עכשיו,בא לי להכנס למיטה וזהו.

אני צריכה חיבוק חזק עכשיו.

כתף להשען עליה.משו טוב לחשוב עליו כדי להפסיק לחשוב על כל שאר הדברים שמורידים לי את החיוך.

כ"כ צריכה.