"מפתח המרחק פתח לי שער של געגועים"

אגואיזם.

מעל הכל,מעל כולכם.

דווקא עכשיו כשאני הכי חייבת את כולם לידי

דווקא עכשיו.

נכון.

החיים שלכם הרבה יותר מעניינים וכיפים עכשיו

אבל ציפיתי מכם להיות שם בשבילי.

צפיות.

שונאת אותן.

שונאת הכל @#$%$%@ אוףאוף ))):

אני כלכך כועסת עליכם.

כלכך כועסת על עצמי שזה כבר גובל בגועל.

מה לעזאזל אני הולכת לעשות?

חיכיתי שזה יעבור לבד אבל זה כנראה לא עובד ממש.

ואף אחד לא מבין למה אני כועסת.

למה אתם לא רואים אתזה?!

אף אחד לא שם לב בכלל שאני בוכה.

שכל לילה אני ישנה עם דמעות בעיניים.

או שכרגע אני בוכה.

או שאני עצובה.

או שאני אדישה

או שאני מותשת.

או שאני צריכה חיבוק חם ושיחה ארוכה

צריכה פשוט לדעת שיש שם כתף שאני אוכל לבכות עליה ולפרוק הכל עד ריקנות

אתם כלכך שקועים בעצמכם

אתם כלכך מרגישים בשביל עצמכם אבל אף אחד לא דואג להרגיש בשבילי

אז למה אני תמיד מרגישה בשביל כולם?

למה אני צריכה את זה?

לא ציפיתי לזה.

אבל ככה זה ציפיות לא?=\

בבקשה לא להגיב בפוסט הזה.

ובטח שלא לדבר איתי על זה.