"מפתח המרחק פתח לי שער של געגועים"

יום כזה..לא כיפי בכלל.

כל הבצפר עם פרצוף עצוב.

פפ.וגם אני.

אי אפשר לתאר במילים בכלל.כ"כ כ"כ כ"כ עצוב.

משתתפת בצערה כ"כ.

זה בטח תחושה שאי אפשר לתאר.עצב כזה עמוק.

נורא לחשוב שהזמן פשוט כ"כ לא מספיק.הכל רץ מהר מידי,החג האחרון יחד.השיחה האחרונה.החיבוק האחרון.

פאק.שלא נדע.

ני מקווה שאצליח להיות חזקה מולה ולא להשבר כמו שאני עכשיו ):

רצית לכבוש את העולם
רצית להתמסר
רצית ת'חופש בידיים
רצית לברוח כמו כולם
רצית להתבגר
ומה יצא לך בינתיים

אנ'לא קולט את זה בכלל
וזה הסוף שלי
אנ'לא קולט את זה אבל
אני מציאותי

..

וככה זה שאת איתי והחיוך שלך
שווה בחיים שלמים או שניים
אבל אני בתוך עצמי אני סגור כל כך
עד ששכחתי בינתיים

למה בכלל אנחנו כאן
ולמה את איתי
אנ'לא חולם אז מן הסתם
אני מציאותי

...

מה זה המחשבות האלו למה הן לא עוברות כבר כמה ימים.

אני כ"כ בטוחה בעצמי וכ"כ לא בטוחה

כ"כ מבינה הכל אבל כ"כ מבולבלת.

מה זה?><

חן.