"מפתח המרחק פתח לי שער של געגועים"

יש כ"כ הרבה להגיד על יום השואה

כ"כ הרבה להתענות.לנקום.לכעוס.לזכור.

כ"כ הרבה להזדהות.כ"כ הרבה מקום להשתייכות.

יום השואה..

יום אחד בשנה שאני מקדישה חשיבה מלאה על זה

חוזרת הבייתה וחושבת על זה שמותר לי ללכת על המדרכה

וכל בנאדם שעובר מולי פתאום מצטייר לי בראש..אחרת

וכל אוכל שנכנס לי לפה נתפס אחרת

וכל שניה של חופש..

ולשיר את התקווה.להקשיב לה מילה במילה.להרגיש גאווה

אין מספיק יכולת כדי להצליח לעכל את האכזריות

ואת הסבל האין סופי הזה

את הרעב

את הפחד והבדידות

פשוט אין.

רק לאחל שזה לא יקרה יותר לעולם.לשום גזע.לשום עם.

ולזכור את כולם..את כולם..

מסתובב בעיר הישנה
ורעש בא מכל פינה
אני מכיר כבר
מכיר כבר את דרכי
בדרך לשער הרחמים.

לא מביט סביב
לא מקשיב
איש חולם אני
וכך היה תמיד
אבל מכיר כבר
מכיר כבר את דרכי
בדרך אל שער הרחמים.

חי פעם רק פעם
יש טעם אין טעם
עם כח בלי כח
שער הרחמים.
בואי איתי יחד
בואי מתוך הפחד
כי את, גם את חלק
משער הרחמים.

השלטים מעל החנויות
משקיפים, על הרחובות
בתוך ליבי יש צעקה והיא גדולה
הראו לי את שער הרחמים.

חי פעם רק פעם
יש טעם אין טעם
עם כח בלי כח
שער הרחמים.
בואי איתי יחד
בואי מתוך הפחד
כי את, גם את חלק
משער הרחמים.

...

יהיה זכרם ברוך