אבא.
אח אחח אבא..
כמה יש לי להגיד לך..אני יודעת שזה יבוא..וכשזה יבוא..אנלא יודעת עד כמה זה ירסק את הקשר שיש לנו.
אם הוא קיים בכלל.
תמשיך לכעוס לך
כל הכעס הזה..אוכל אותך
ולא הכעס עלינו..על מי אתה עובד
אנחנו לא ילדות קטנות
אתה כועס על עצמך.עצמך......רק על עצמך
אפעם לא הרפת.אפעם לא תרפה..החולשה והחוזק הכי מתישים שלך.
אתה לא מצליח להרדם?
הוו..
אני מצטערת באמת.אבל גם אני לא ממש ישנתי.
חשבתי שנהייתי אדישה אליך..אבל זה לא קל.
12 בלילה מוצאת את עצמי נעולה בשירותים בוכה כמו מטורפת.
כי אתה אבא שלי דאמ.
אתה אמור להיות זה שהכי אכפת לו מהטוב שלנו
זה שמוותר על עצמו בשבילינו.כמו שתמיד אמרת.
וכל השיט הזה שגרמת לנו לחשוב שיש לך בפנים..הוא פשוט לא קיים
כמה עצוב אבא..כמה עצוב
הרגעים שבאמת חשבתי שאתה מושלם.וגיבור.ויכול לשמור עלי מהכל..היו כלכך מזמן שאני כמעט לא זוכרת
כמה עצוב
שאתה מנסה ללמד אותי לחיות חיים טובים יותר ממך.אבל מלמד אותי תמיד ההפך
שאתה אומר כמעט תמיד דברים כדי שאאמין להם.ולא כי אתה יודע שזה ככה
אבל אתה יודע..
אני כבר לא מאמינה.
לא מאמינה לעצות החכמות שלך.אני לא שומעת את המילים שלך אני שומעת את השפת גוף שלך מדברת
הצעקות שלך לא גורמות לי להבהל כבר.רק את החשק לקום ולצאת מהבית.את החשק הזה פשוט להגיד לך את כל הדברים המגעילים שאני רוצה להגיד באותו הרגע.להתלבש ולצאת..ולחזור כשאחשוב שבא לי.ולא כי אכפת לי.
אתה זוכר שכשהיינו קטנות היית אומר לנו "נכון שתשארו לגור איתנו גם אחרי שתתחתנו? שאפעם לא תעזבו את הבית?" ואני..ילדה קטנה.מה אני יודעת בכלל.הייתי תמיד מהנהנת ואומרת שאף אחד ושום דבר לא יצליח להוציא אותי מפה.
אבל אבא..אתה יודע.לא בית חדש.ולא חתונה.ולא חבר ולא איזה שגעון או אופנה או איזה עקרון או אדיאולוגיה מסויימת יגרמו לי לצאת מהבית
אתה תעשה אתזה לבד.
גם אחרי שהיית מדבר אלי כלכך מגעיל הייתי נפגעת.בוכה מתעצבנת נאכלת עם עצמי.לא מדברת איתך.
חושבת לעצמי שניה אחרי שניה..אני לא אדבר איתך יותר בחיים.אנלא הבת שחיכית לה כל הזמן הזה..אז אנלא רוצה אבא שלא מרגיש שאני כל מה שאי פעם הוא חיכה לו.גם אם..מאאאאאןןןןןןן אני מוותרת על עצמי בשבילך.גם אם כל מה שאי פעם אמרת אני רק אמרתי אמן ושתקתי.גם אם לפעמים לא צדקת וזרקת את האשמה עלינו.גם אם לפעמים אתה צוחק על דברים שאותי לא מצחיקים גם אם היית עושה דברים שגרמו לי להגיד דברים שלא חשבתי שאגיד בחיים.
ואז..תוך שניה.."מה..אחרי כל מה שעשיתי בשבילה ככה היא לא מדברת איתי?" נפגע.ואני..קשה לי לפגוע בך ככה.משפילה את הראש ומדברת איתך גם כשאתה לא אומר סליחה.גם כשאתה לא חושב שאתה צריך להצטער בכלל.
ועכשיו? על מה אתה כועס עלי? על זה שאני מבזבזת כסף?
היתי מעדיפה לא לבזבז אותו.באמת.לא אני בחרתי שאצטרך להשקיע כלכך הרבה כסף על טיפולים רפואיים בכלל.
שדרך אגב,זה שוב אשמתך.
כמה פעמים נדנדתי לכם לקחת אותי?
"אני לא הולך איתה".כאילו זה נהיה פתאום רשות להיות אבא שלי.
להיות אבא זה חובה.וזה החובה שלך לעמוד בתפקיד הזה גם אם לא בא לך
אבל לא.לא הלכנו.דחינו ודחינו..והנה.זה כל מה שיש עכשיו.זה מה שיש.
אבל כשאתה עשית את זה זה היה בסדר,נכון?
אתה בכלל יודע שעל כל אגורה שאני מוציאה אני מרגישה רע? שאני מורידה כלכך הרבה מעצמי כדי לעזור?
כי הרי להוציא 30000 שקל זה מלאאאאאא.מה נעשה עכשיו??! איך נצליח להסתדר זאת הוצאה גדולה כ"כ!!! איזה בנות רעות.כל הזמן מבזבזות.
אבל כשאתה הוצאת 10,0000 על איזה משחק טיפשי שזרוק לנו במרפסת כבר שנה ואף אחד לא נוגע בו.זה לא כאב הא אבא? זה לא כאב לך.
זה לא עשה לך כלום חוץ מסיפוק.ולא היה אכפת לך שעל השבוע ששיחקת אנחנו שנה הורדנו מעצמינו.
לא עשה לך כלום שוויתרנו על דברים שאנחנו רוצות כדי שאתה תהנה שבוע.
אחרי חודש-חודשיים ויתרנו.אמרנו..לא נורא.שטויות..הנאה שלו..למה לא.
אני לא מבינה.
כל השנים האלו חיכית לילדים.התפללת לזה כל שניה מהיום שלך.התפללת לזה כלכך.
והנה..יש לך ילדים.סוף סוף אבא..
מה,אתה מצטער?
אני יודעת.אנחנו לא חכמות כמו שרצית.אנחנו לא חזקות כמו שרצית.אנחנו גדלות.אנחנו רוצות יותר.אנחנו..מרגישות גם.
לא יכלנו להשאר תינוקות שתוכל להנות מהן כל החיים.לא יכלנו כל הזמן לעשות רק מה שאתה אומר לנו.לא יכלנו תמיד לעשות דברים במקומך כדי שתברח מהרגשות של עצמך
אבל זה מה שיש לך כרגע.
משפחה שכזאת.אמא.אבא.ושתי תאומות.
זה כל מה שיש לך.
אתה יכול להחליט כמו שהחלטת אז ש"אתן לא הבנות שרציתי כל הזמן הזה אנלא מבין מה עשיתי רע שקיבלתי בנות כאלה יותר גרועות מכל דבר אחר" או "אני אוהב אתכן כמו שאתן"
ואם אתה בוחר באופציה הראשונה..אני כבר יודעת לאן הכל הולך.
אז תמשיך בינתיים
תהיה אכזרי.תהיה רע.תהיה קר.תהיה מרוחק.
אל תדבר.אל תשתוק.תצרח.תצרח עד שכולנו נשבר לך בפרצוף.ואז תבכה.
כואב לי פי 20 ממה שכואב לך.
לך זה כואב מתוך אשמה כלשהי.לך זה כואב כי אתה לא יכול להשלים עם מה שנהיית
אבל אני? אני לא עשיתי שומדבר חוץ מלרצות אותך.
וגם זה כבר לא טוב.
אבא..
אתה לא רואה שזה כלכך קרוב?
אתה לא רואה שאני כלכך קרובה לצרוח לך את כל זה בפרצוף וללכת? אתה לא מבין בכלל שאני לא רוצה אתזה.
אבל אתה מכריח אותי.אני נכנעת ונכנעת ואתה צועק עוד ועוד.ואני מוצאת פינה שאף אחד לא יראה ומתפרקת.וכועסת על עצמי ועליך ועל איך הגענו לפה.והולכת לישון בוכה.וקמה ואומרת בוקר טוב ואתה לא מסתכל עלי אפילו.רק קם והולך.ואני חוזרת לחדר ובוכה שוב.ואני כבר לא מוצאת איך לגרום לך להבין אתזה חוץ מלבכות לך בפרצוף.להגיד לך הכל וללכת ולא לחזור.אני יודעת כמה תבכה כשזה יקרה.אני יודעת..
אני יודעת שתנסה לגרום לי להשאר.
אבל אני גם יודעת שאחרי שהכל יאמר כבר לא אוכל להשאר.
אתה לא מבין שגם אם רק פעם בחצי שנה זה קורה.זה משאיר לי כעס אליך לשנים?
אתה לא מבין שאני לא יכולה לסלוח לך שאתה מאשים אותי בטעויות שלך?
אתה לא רואה שאתה גורם לבנות שלך לשחק את עצמן ישנות ולבכות עד הבוקר מתחת לשמיכה?
מבין כל הטעויות שלך אבא.זאת הטעות הגדולה ביותר
כי זאת טעות שתלך איתנו.
והטעויות שלך..אחח........כולן מאותו מקום
והמקום הזה אצלי לאט לאט מתמלא בזכותך
הייתי רוצה ללמד אותך לחיות.אבל אני לא יכולה
כי רק אתה צודק.
אבא..אבא..
אתה יודע הכל בקצוניות.
בין אם זה בלתת ובין אם זה לקחת.
אתה הכי טוב בעולם וגם הכי מכעיס והכי פוגע
אז אבא..
אבא..א.ב..א..אבא שלי.
כל צעד שלך מקדם אותי לאותו פאקינג מקום.
הקיץ..הקיץ אני עושה מה שאני רוצה.
גם אם אתה לא תאהב אתזה.
יש לי איך להצטדק.יש לי את כל הכלים בידיים.יש לי את היכולת ואת הרצון ואני אצליח.
אז היום..או מחר.אני עצמאית
אני כבר לא צריכה את הצידוקים והטובות שלך
לא צריכה את החסות שלך
עוד פחות מחודשים אני בת 17
יכולה לדאוג לעצמי כמעט לכל דבר אם ארצה
ואתה יודע אבא?
אני אצליח.אני משקיעה את הנשמה במה שאני באמת רוצה בדיוק כמוך
רק שאני מתגמשת.
אני אצליח אבא..
אחרי הצבא..אני אלמד עוד ועוד ועוד
ואני אגשים את כל החלומות שלי.ואת כל החלומות שלך.
ובינתיים אני אוותר
אבל אבא.
רק עוד מעט.עוד מעט זה הכל מתמוסס
עוד שנתיים שלוש אין לי מושג איפה אהיה
אבל זה בטוח יהיה שונה מעכשיו.לטובה ולרעה..
את העצמאות הזאת אני חייבת לעצמי.
את הכוח לעמוד על שלי ולהאמין בעצמי יותר מתמיד אתה כבר עזרת לי להשיג.
אז..
תודה.תודה שאתה דוחף אותי למטרות שלי
בזכותך אני אגיע אבא.אפילו מהר יותר ממה שחשבתי שתסכים שאגיע
תתעורר.
גדלנו..גדלנו.
עוד כמה שנים כבר תהיה לנו משפחה משלנו.בית משלנו.עבודה.הישגים וירידות
תודה שלמדת אותי.
אני אוהבת אותך אבא..
תודה שלימדת אותי מה כן לעשות ומה לא.
ולא מהטעויות של עצמי.למדתי משלך.
החלטיות כזאת ונחישות כזאת מזמן לא היו לי..אז..הנה..
ואני מחייכת.כי אני יודעת שזה הכל מוביל אותי לדברים טובים
ובינתיים..לא בא לך לדבר..
אוקיי.
לא אכפת לי עכשיו..
אתה הרי תשבר מתישהו
הפעם אתה.
וזהו בערך.
עריכה:
נשבר.
אני מצטערת שנשבר.
אתה כזה דפוק
אתה כזה דפוק נשבר לי ממך
פשוט שתוק.לא רוצה לשמוע אותך
ווווווווואאאאאאאאי.
אני בדיוק שניה ממה שפחדתי שיקרה.שניה
וחוצמזה..
מה הייתי עושה בלעדייך? הא?
הבנדם היחידי שמצליח לגרום לי לחייך תוך כדי דמעות.להרגע.לצחוק..לקבל פרופורציות חדשות.
הבנדם היחידי שיכול להעיר אותי כלכך מוקדם ולגרום לי לקום עם חיוך.הבנדם היחידי בכל העולם שמצליח לרגש אותי ולהרים אותי ככה.
אוהד.
אוהד שלי.....גם כשאני כמעט חושבת שאני על הקצה שניה של להזכר בך מחזירה בי את הכוח
גם כשאני חושבת שאני לא יכולה לעשות כלום כדי להרגע..רק לתת לזמן לעבור.אתה מוכיח לי..שבמילה אחת אתה יכול לשנות הכל.
הכוח שיש ל ך בי..לא היה לאף אחד.ולא יהיה..
העוצמה הזאת שבנית בי.
כ"כ תודה שאתה מרגיע אותי.כ"כ תודה שאתה שלי.כ"כ תודה שאתה מזכיר לי פעם אחרי פעם מה אני שווה.
תודה שאתה..פשוט אתה.עצמך.
תודה שכלכך קל איתך.תודה שכלכך בטוח איתך.....כ"כ בטוח.
אתה החיוך שלי.החיוך שלי.........33>
אהוב שלי..
אהבת חיי.
כלכך הרבה איתך.כלכך הרבה.
אתה רואה את החיוך הזה?
בזכותך.בזכותך33>
אני אוהבת אותך עוגי שלי:) 33>
ו..אממ.בקשר לעסקת שבויים שעשו.
שמעו..
אנלא יודעת
כל החלטה קשה יותר מהשניה.
רק נקווה שהם בחיים
כלכך נקווה.
לא מגיע להם למות בשביל מדינה כמו שלנו.
יותר מידי זמן סבלו שם.יותר ממה שאפשר לחשוב.
רק נקווה שהם בחיים..נקווה.
מחזיקה אצבעות למשפחות של החטופים ומקווה בשבילם שהם יזכו לראות את הבנים שלהם חוזרים הבייתה.
מתפללת בשבילם.
לא מאחלת סבל כזה לאף אדם בעולם.
וואו פוסט ארוך.
אני אפסיק פה..
הייתי חייבת לפרוק אתזה
אבל היי,לא לדאוג:)
אני ממש בסדר.אני יותר מבסדר.
מחר כבר הכל יחזור לשגרה הרגילה
יאללה.שיהיה בהצלחה לנו:):)
חן
שלך3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חן :) || לעולם מצידי..לעולם..מצידי 3>
