3/10.. היום שבו פרסמתי את הפוסט עליה..
מה שרציתי לעשות הרבה זמן..
3/10.. לפני חודשיים ויומיים..
אני מתחרטת ?
שינתי את דעתי?
אני לא יודעת כרגע..
מה שכן , אני יודעת שכרגע ההרגשה היא חור ענק בלב.. והרגשה כזאת של כלום.. של אי וודאות ..
כל כך נפגעתי, לא שיערתי כמה אני יכולה להיפגע רק מבת אדם אחת ..
ועוד הבן אדם שהכי חשוב לי... וזה קשה..
אני מאבדת את החשק להאמין באנשים , להתחבר .. הרי בסוף הכל דפוק, וכן אני יודעת , עוד 3 דקות אני אשנה את דעתי ,ואתחרט שכתבתי את המילים האלה ..
אבל זה מה שאני מרגישה כרגע..
הימים הכי טובים שלי, והיא לא רוצה לדעת , הכאב הכי גדול שלי, והיא לא שומעת , ההתבגרות שלי ,והיא לא מוכנה לקבל את זה..
מה לעשות ?! אני התבגרתי !
וכמו מטומטמת חשבתי שהיא תהיה פה לצידי .. שאם פעם אחת אני לא אשבר וארוץ אחריה, אפילו שאני צודקת .. היא תבוא אליי..
אבל טעיתי ..
לא אכפת לה.. אפילו שהיא אומרת בכל מקום שכן .. ככה לא מתנהג בן אדם שאכפת לו ..
חשבתי שכשתתחיל השנה , היא תראה שזה לא כזה נורא, אבל אולי היא צדקה, אולי אנחנו לא חזקות מספיק לעמוד מול כיתה אחת שמפרידה.. 1 ו2... שממילא הכל עושה ביחד בסופו של דבר..
אבל לא נוח לה, ואני מבינה את זה..
אז זה נגמר.. אין טעם למשוך את זה עוד..
היה נחמד..
תודה לך..
ואת הזמן שלך ממני , כמו שהתחננת אליי לקבל .. את תקבלי.. אני אמשיך להיות אילמת חרשת עיוורת כמו תמיד .. רק בלעדייך.. תאמיני לי , לא תרגישי בהבדל ..
תדמייני שעברתי בית ספר או משהו ..
לא יודעת מה?! שאני בארגנטינה.. הרחק במולדתי .. כמה שיותר רחוק מכאן..
ואני ? אני אמשיך הלאה.. עברתי הרבה .. ואני חזקה מספיק לעצום עיניים ולהמשיך..
שוב תודה..
לימדת אותי הרבה..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
