לאחרונה כל המחשבות שלי הופנו לכיוונים סטטיסיטים משהו על תאונות דרכים, כובד הלשון ונושאים אקטואליים נוספים.
אני רוצה לשבור לרגע את שגרת היום יום העמוסה כדי לשפוך לכאן כמה דברים שעושים טוב.
כמה דברים שכדאי לקחת פסק זמן, להכין כוס תה, ולשבת לקרוא אותם, להתחבר אליהם.
רשימה קטנה שכולה טוב שמוקדשת גם לאדם מיוחד עד אין-סוף.

כמה דברים מיוחדים ישנם בעולם הזה ואת רובם לא אוכל לתפוס.
שבעת פלאי תבל הם פלאי העולם הגדול ולא אתייחס אליהם.
אך ישנם כמה דברים קטנים שמציינים סיטואציות שונות, זמנים שונים.
כמה נקודות בחיים שכמעט כולם נוצרים בליבם ואוהבים.

ספר ישן בכריכה קשה- אחד שלא חייב להיות מתפורר, אבל שיש לו מראה של ספר חוכמה.
שמש של בוקר ואוויר קריר, ותחושה של משהו חדש, אפילו כשאתה בתוך העיר.
מיץ פטל מתוק שמזכיר איזה חלק בילדות נשכחת, נסיעה לעיר עם סבא וסבתא כשהאחות צורחת..
חיבוק קטן מאדם שלא ראית הרבה זמן- טעם נשכח של עבר שאיננו כאן.
אחרי המקלחת, לכתוב על האדים שמצטברים על המראה, מסר קטן, אולי של אהבה.
נטיפי שוקולד מכוסים בסוכריות צבעוניות- טעם אהוב, גם לבעלי ילדות עשוקה.
לשיקות, כן- אלו מחלבוני הביצים שמוכרים במאפיות השונות, למרות מחאתם של ההורים ולשמחתם של הרופאים.
שוקו חם מתחת לשמיכת פוך בליל חורף קר, ברקים ורעמים שנשמעים אותו הדבר.
תמונה ממקום קרוב קרוב בזמן שונה לחלוטין- ילד במכנסיים קצרים, אחד מאלו שחסרה להם שן קדמית.
מכתב ישן, מקומט ודהוי כתוב בכתב יד, לא בכתב מדפסות.
נוצה שמצאת באיזה טיול לדרום או קוץ של דורבן שנתקע במקום הלא נכון..
פלסטר עם ציור של סמיילי שנותן הרגשה של שובבות, אבן ורוגטקה להרגשת נועזות.
מכונית צעצוע מקרטעת שנשארה במצבה אחרי קרב ממושך עם אחד מילדי הגן או הכיתה.
כדורסל ראשון עם ריח של גומי ישן, מלא סדקים, מזכיר כמה משחקים טיפשיים.
אופני BMX ראשונות עם גלגל עזר אחד, כמה חוויות די כואבות ופציעות.
ציור בצבעי פנדה על דף מתפורר, משפחה- אבא, אמא, ילד וילדא [?!]
משהו שאבא הביא מהשוק בארץ או ממקום נידח ברחבי העולם, צעצוע ישן נושן.
כדור פרווה שהכנת לאמא בשיעור מלאכה, אלו שתופסים אבק ונזרקים לאחר שנה.
מנורת שמן ישנה שכשהבאת אותה הביתה אמא הזדעקה- "זה הרי באנג! לא מנורה!".
צמיד היד שלך מאז שרק נולדת, תינוק קטן שוכב בעריסה קטנה בבית חולים, ליד אמא.
ההרגשה הזו של חופש מוחלט בבוקר יום קיץ אחד.
הרצון לחיות בגלל שהכל כל כך יפה, תמים וטוב.
הכמיהה לעוד, רגע לפני ההתפתחות, לפני הבגרות.
הרצון לרדוף אחרי פרפר ולא אחרי בניבנות המין השני, רק לשם ההנאה שבדבר.
המחשבה שיש עוד יום מחר והרצון לתפוס אותו כבר.

דברים קטנים בחיים שעושים טוב ושטוב להיזכר בהם, לפעמים.
זיכרונות של ילדות וילדות של זיכרון שמרכיבים את מי שאנחנו היום.
חפצים שונים ואנשים שונים מהיום יום שנותנים לנו כוח להמשיך.
מיני דברים קטנטנים בעלי כוח אדיר- להאיר את היום.


מכיוון שהיה לי הרבה מה לומר ולא מצאתי את המילים אני רק אתן כמה קישורים
ואזכיר כמה דברים.
ראשית, רצוני להודות לאפרים קישון, שנתן לי שעות הנאה וצחוק מרובות.
את הרשומה הזו אני מקדיש לו- אדם שראוי לו להיות מושא הערצה.
אין בפי מילים להביע את מה שהרגשתי על יצירותיו הרבות ולכן אחסוך בהן.
-מבית NRG מעריב נמצאו הכתבות הבאות:
"מת הסופר אפרים קישון"- העדכון והכתבה הראשית על חייו ופעולו.
"הוא פקח את עיננו"- גולשי NRG מגיבים על הידיעה, מזילים דמעה.
"הוא היה הרבה יותר מסאטיריקן שכתב בדיחות"- אמנים מגיבים.
"לא התנפלתי על העברית בשמחה"- גלריית תמונות מחייו.
-מבית Ynet נמצאו הכתבות הבאות:
"הלך לעולמו אפרים קישון"- העדכון והכתבה הראשית על חייו ופעולו.
"אפרים קישון"- הערך באנציקלופדיה המקוונת של Ynet.
"קץ הילדות"- אריאנה מלמד על אפרים קישון, מחווה מרגשת במיוחד.
את החלום שלי, לפגוש אותו, לצערי כבר לא אגשים.

שנית, לקוראיי המעטים שנוכחים בבלוגי מדי יום לעיתים ומגיבים או לא מגיבים-
בזמן הקרוב העדכונים יהיו קרוב לוודאי מעטים מכיוון שזמני דחוק מעט לאחרונה.
ככל הנראה אני אשמור במערכת פוסטים רבים שאפרסם אותם בשלב מאוחר יותר.

שיהיה לכולנו שבוע טוב, שקט ומלא בזכרונות מתוקים!

לתור מוטור