כן, אני יודע שלא עדכנתי הרבה זמן.
אבל מישום מה הסטטיסטיקה מראה כניסות של אנשים.
לא מובן בדיוק למה ומה הם מחפשים בבלוג הזה אבל כל עוד הם נהנים..

ואם כבר בחיפושים עסקינן..
אני נתקל ביותר ויותר אנשים שמחפשים אחר דבר כל כך חמקמק שנקרא אהבה.
יצור לא מובן בעליל שיש בו את הכוח לשנות עולמות לטובה ואף להרוס אותם במאית השנייה.

אני ועוד רבים אחרים מודעים לעובדה שהאהבה היא האוויר שלנו לנשימה.
אינני היחיד שהנושא הזה נותן לו כוח להמשיך הלאה בחיי היום יום ובפרט בלימודים הכל כך מכבידים.
אינני היחיד שחש מנוכר בכל פעם שהוא עובר בקניונים השונים ורואה זוגות מתחבקים ומתנשקים.
ואינני היחיד שעל-אף שהוא מוצף בחברים, חסרות לו זוג עיניים וחיבוק חם בין הסדינים.
עד כמה שמדובר בנושא קיצ`י ומגעיל לעיתים- זה צורך בלתי מובן של הרבה אנשים.

במהלך השבועות האחרונים רציתי לכתוב דברים רבים.
על הרצח, תאונת הדרכים, האונס, הסוסים ובמיוחד- שלא מדובר בעצם במקרה יחיד ומיוחד.
הפשע גובר והאלימות גואה ונראה שעוד מעט כבר לא תיוותר בידינו ברירה אלא להרוס את הכל ולהתחיל מן ההתחלה.
במהלך השבועות האחרונים היו עלי הרבה לחצים ולכן לא הספקתי להעביר לכאן כמה מילים.
וכעת, לאחר שעלה בידי הדבר אני מגלה- שטוב שכך היה.

אני מבחין עכשיו בנושא מרכזי שמאחד את כל הפרשיות האחרונות.
כל הרציחות, מקרי האונס הרבים, האלימות, החדירה לפרטיות, חוסר האונים והפחד של אנשים רבים.
הבנתי אחרי כל כך הרבה שבועות של שתיקה,
שיש דברים במדינה הזו שראויים לפרספקטיבה מעט שונה.
אינני יכול לחשוב על דרך תיקון טובה לכל מה שנעשה כאן, קטונתי מלהציע פיתרון לבעיה.
אך כן חשבתי לא מעט על שורש העניין, על ההתחלה.
ותאמינו או לא- הגעתי למסקנה ששורש הבעייה מתמקד ב.. אהבה.

אני לא מנסה להיות פסיכולוג בגרוש, אפילו אם כך זה יישמע.
אבל עצם הבעייה נתון באהבה שלא ניתנה.
ילדים רבים ונערים שהתדרדרו לאלימות, פשע וסמים- הם אותם אלו שסבלו בעבר במשפחה.
נפשות רבות שעברו יותר מדי בחייהם וראו יותר מדי זוועות, מעבירים הלאה את הכאב ואת הרצון למות.

מי שאמר שהכל מתחיל מהבית צדק.
אבל לא מדובר רק בחינוך. עצם היחס שאנשים מקבלים בתקופת הילדות וההתבגרות שלהם- הוא שקובע את האנשים שיגדלו להיות.
מי לסכין השחיטה והרצח ומי לאיזמל הניתוחים..
מי לאונס ולמעשי סדום ומי לחיבוקים אוהבים ומחזקים.
היחס שקיבלנו בילדותינו הוא היחס שנעביר בבגרותינו.
האהבה שקיבלנו כשהיינו קטנים היא האהבה שנחזיר לאחרים כאשר נעבור לעולם המבוגרים.
או בכלל- בעודנו עדיין נערים.

אנשים רבים מחפשים את הפיתרון למצב הנוכחי, אני כבר נואשתי.
כל פעם כשאני מתבונן אל העתיד אני רואה אנשים מנותקים ותלושים [ומצטער על הקונוטציות שמתעוררות] מסתובבים ברחובות הרוסים מוכי אלימות.
אני יודע שאני פסימי מטבעי ושאין כל בסיס ממשי לתחזית שלי, אבל מצד שני אי אפשר להבטיח שהדבר אינו אפשרי.

האהבה הרחוקה שאני מזכיר כאן היא אותה אהבה שרחקה מאותם אנשים שהיו זקוקים לה.
אנשים תרים אחר האהבה הזו בצורותיה השונות, מכיוון שזהו אכן אוויר לנשימה.
זה כוח, עוצמה, נחמה ולא פעם גם ההפך- חולשה, ומכאוב.
אהבה היא הדבר שמניע אנשים רבים למעשים מסויימים, שיכולים להיות גם כן טובים וגם רעים.
והריחוק ממנה שיוצר וואקום של רגשות- מביא את אותן נפשות לפעולות לא חיוביות.
הכוח לאהוב הוא גם הכוח להכאיב.. הכוח לאהוב גם נותן את הכוח להמשיך.

אהבה, כמו שהייתה עד היום- היא דבר נורא הפכפך שחייבים לשים לו גבולות ולנטר אותו.
שמא כל הרגשות יפרצו מתוך הלב ויגרמו לו לאדם לעשות מעשים שלא יעשו.
מה עושים מכאן הלאה?!
זו ההחלטה שלכם,
אני את שלי כבר כתבתי.

הנ.ב.יה:
עברתי טסט ראשון ותאוריה ראשונה והצטרפתי למעגל הנהגים המאוד לא שפויים במדינה..
עכשיו רק צריך לחכות שלושה חודשים ולקוות שלא נעשה תאונה.
ואם בתאונות עסקינן- יצאתי היום מאחת כזו עם כאבים בכל הגוף ואופניים הרוסות, לפחות הפרונט.
מי אמר שאני יודע לרכוב על אופניים!?
אה כן, כמובן שנכשלתי במתמטיקה מועד א`.
anyone for round 2?

הלינקיה:
כמה דברים שלדעתי ראויים להצצה, או בעצם ליותר..
הדפיוצר של איילת, אחת נהדרת שכותבת.. קצת אחרת.
המדריך למתנשק- פרי ידה ומקלדתה של אנה, מפורום `סקס לנוער`. לכל אלו שקצת מבולבלים בנושא.
פורום התנדבות לצה"ל- שאני חושב שאמור לקבל מקום של כבוד או לפחות צל"ש ווירטואלי על מעלליו.
פורום תמיכה לנושא שיתוק מוחין וCP. ואני לא חושב שיש צורך בעוד מילים כדי לתאר את עבודת הקודש שנעשית שם..!



      וכולי תקווה שאת חג השבועות הזה, בניגוד לשבועות האחרונים-
                                    נעבור בשקט ובשלווה, ללא אירועים חריגים..
 חג שמח!!