בראשיתה, נועדה הטלוויזיה לצורכי פרסום.
ערוץ הקניות היה כביכול הערוץ המרכזי, כל שאר הערוצים נחשבו לתוספות.
בשלב מסויים, אני מניח, גילו שרצוי לשמור את ערוץ 21 לתקופות של נדודי שינה.
הלכך ובהתאם להבנה זו, ערוץ הקניות נדחק לפינה והTalk shows צצו לפתע.
לפעמים, אני חושב שהיה רצוי שהמצב הראשוני לא היה משתנה.
תקראו לי חנון, אבל מלבד מצויירים שיש מדי פעם בערוצים שונים,
אעדיף להטביע את עצמי בערוץ שמונה ונשיונל ג`אוגרפיק.
אם אצליח למצוא איזו תוכנית אינטלקטואלית בערוץ אחר, ניחא.
בשלב הזה אודה על הנס הגדול ואתרווח בכורסא.
נדירות הפעמים שיוצא לי לעשות זאת.
כשאני חושב על זה יותר לעומק, נראה דווקא שהתוכניות הללו לא מיותרות לחלוטין.
לרוב הן משעשעות ומתאימות לכל המשפחה.
אז מה, בעצם, מפריע לי כל כך במה שיוצא מהקופסה השחורה הזו?
אתמול, כשחלפתי במטבח (אני לא נוהג להישאר שם זמן רב בד"כ) קלטתי משפט מוזר.
"ראש הממשלה מפעיל את מכונות ההנשמה בכוחות עצמו"
בשבוע האחרון, נראה שכל מה שמעניין אותנו מתמקד באדם אחד.
לפני שתקפצו, אני חלילה לא מתחמק, זהו אכן נושא חשוב!
ראש ממשלה שנפל למשכב זה לא עניין פשוט, שראוי לעבור עליו לסדר היום.
אני אישית מאחל לו בריאות ואריכות ימים, בממשלה או מחוץ לה.
העניין הוא חשוב, זה נכון.
אבל איפה הגבול?
E!
נראה מוכר?
מכירים את המושג `סטוקר`, `מטרידן`?
ובכן, כיצד הייתם מרגישים, במידה והיו מצמידים לכם שכזה למשך כמה שנים?
ארוחות שחיתות במסעדות וישיבה בבתי קפה, כבר לא יהיו אינטימיות כבעבר.
דייטים ראשונים ומערכות יחסים, יצטרכו להכיל בתוכם את ה`זנב` המשתרך הזה.
חייכם יהיו עוד סצינה, בסרט פרטי שאדם אחד יצור לעצמו.
כיצד תרגישו כשפרטיותכם תבוטל?
ערוץ `E!` הוא שכזה.
מטרידן כפייתי שמגלגל כסף גדול על חשבונם של אנשים קטנים וגדולים.
הריון הופך לכותרת שערורייתית.
נשיקה על הלכי לבגידה משפחתית.
מסיבה פרטית לאורגייה ענקית.
ואווירה משפחתית.. לציבורית.
הערוץ הזה מתמקד בחייהם הפרטיים והאינטימיים של אנשים.
ואחד מהדברים שהכי אהבתי הוא הרצון למכור את הסלבריטאים.
לא התלהבתי להיות פמלה אנדרסון, לא בא לי על עקמת.
לא חשבתי להיות גוון סטפני, לא חולה על חוקנים (אפילו בספא פרטי).
לא חלמתי להיות אנריקה או אנטוניו, לא רוצה קהל מעריצות עם עיניים מזוגגות.
ולבטח לא רציתי להיות ידוע,
פשוט לא בא שהם יכנסו לי לחיים.
הטעות הטיפשית הזו שעשה הכתב בדיווח על מצבו של רה"מ,
היא טעות פטאלית וגרועה אין כמוה כשנוברים לתוכה.
הדיווחים הבלתי פוסקים והחמל"ים שנפתחו לשם כך, לא יעזו לרה"מ להשתקם.
אנו אכן שמחים לשמוע שראש הממשלה מגיב לכאב.
שמחים עוד יותר שהוא נושם בכוחות עצמו.
אבל השלב הבא יהיה להודיע לנו על כך ש-
"לפני כעשרים דקות יצאה הודעה רשמית, שרה"מ שחרר נפיחה!"
בין דיווח והתעניינות במצבו הבריאותי של רה"מ, לבין טורדנות וחדירה לענייני הפרט יש גבול דק.
את הגבול הזה, סבורני שפרצו מזמן אם לא פשוט התעלמו ממנו לחלוטין.
ההתנפלות המאסיבית הזו והאנדרלמוסיה , לא נוצרו בגלל דאגה, אלא בגלל כסף.
כל ההודעות שהתקשורת יצאה בהן, כל האיחולים הלבבים.
כולם כדמעות תנין.
והתנין הזה בצבע ירוק-עכור, כצבע דולרים שנפלו לבוץ.
לא עוד דאגה ולא ראש ממשלה גם לא עוד אדם, אלא סקופ.
החדירה לפרטיותו של רה"מ, לא מתוך חובת הציבור לדעת,
אלא מתוך דאגה אישית לכיס, למשכורת ולבלעדיות.
כל הדיווחים הללו הפכו את מהדורות החדשות, למסיבות רכילות וזוהמה.
בשעה שאני רואה את מהדורת החדשות מתחילה, אני מצטער מחדש שביקשתי לבטל את הכבלים.
אילולא הייתי עושה זאת, הייתי יכול לצפות בחייהם של דובי הקוטב.
אם כבר חדירה לפרטיות, אז שלפחות תהיה מעניינת..
כינוי:
the_beast
בבלוג זה
בכל הבלוגים
