היא חסרה לי עד מאד, באמת...

כותב כעת, בשעה שעד לפני 8 חודשים היתה שעת הכתיבה היומית שלה...

מקומה בפנתיאון הבלוגים המובחרים שלי נשמר בקנאות על אף הזמן שחלף ועבר לו...

אף אחת עם כתיבה לא שגרתית, חדה כסכין, מקרינה פגיעות וכוח לא יאמן כאחד...

עשינו פעם, כולנו, מסע חיפושים , שהסתיים בכי טוב...

מקווה שאת עדיין איתנו, אור-לי אהובה...

את המקום שלך בלב שלנו, לא תתפוס, באמת, אף אחת...

כן, גם בימים של כלכלה עולמית קורסת, אטום באיראן, גבולות לוהטים ומו"מ קואליציוני...

את הנושא החם שלי, בליבי, תמיד...

אסיים באימרת היום: