אם בגורו גדול עסקינן, שמו של וורן באפט יעלה באופן מסורתי בקרב שועי שוק ההון בכל העולם, ולאורך זמן, ולא בכדי - העקרונות אותם מיישם באפט מובנים לכל אחד , יציבים לאורך זמן, שקופים ומהווים מודל ומופת לכל אחד המנסה להשיג ערך לתקופת זמן ארוכה ולא רווחים מהירים - וכל הללו מאיש ישר ועקבי, המוכיח כבר לאורך השנים את תעוזתו במגזרים שמרניים של הכלכלה והתעשייה.

באווירה הנוכחית, ולאחר "חומות של תקווה" על כלכלה במים סוערים , בחרתי להביא לכם תרגום מאמר שכתב בעיתון "ניו יורק טיימס" - לקרוא, ליישם ( ואולי גם לגזור ולשמור לזכרון או דראון עולם...)

וורן באפט - זה הזמן לקנות מניות אמריקאיות ( ניו יורק טיימס )

העולם הפיננסי כמרקחה, בארה"ב ומחוצה לה. הבעיות מטפטפות לכלל המשק, והטיפות נהפכות לזרם גועש. בתקופה הקרובה האבטלה תעלה, הפעילות העסקית תצטמצם והכותרות החדשותיות ימשיכו להפחיד.

אז... אני קונה מניות אמריקאיות. אני מדבר על תיק ההשקעות הפרטי שלי (ולא את אחזקותי בברקשייר הולדינגס), שלפני כן לא כלל דבר מלבד אג"ח של ממשלת ארה"ב. אם המחירים ימשיכו להיות אטרקטיוויים, בקרוב מאוד 100% מההשקעות הפרטיות שלי יורכבו ממניות אמריקאיות. מדוע?

חוק פשוט מכתיב את הרגלי הרכישה שלי: היה זהיר כאשר אחרים הם תאבי בצע, והיה תאב בצע כאשר אחרים נזהרים. כרגע הפחד מתפשט, ומשתלט גם על משקיעים מנוסים. נכון שמשקיעים צריכים לחשוש ממניות הממונפות בצורה מוגזמת או מחברות המגלות חולשה בעסקיהן. אבל אין הגיון בפחד שחברות אמריקאיות לא יגיעו לשגשוג כלכלי בטווח הארוך. העסקים אומנם יסבלו מירידה ברווחים, כפי שתמיד קורה, אבל רוב החברות הגדולות יגיעו לשיא ברווחיות בעוד חמש, עשר או עשרים שנה מעכשיו.

הרשו לי להבהיר נקודה מסוימת: אין ביכולתי לחזות את התנועות בשוקי המניות בטווח הקצר. אין לי מושג קלוש אם בעוד חודש - או שנה - מהיום המחירים יעלו או ירדו. מה שסביר להניח הוא שהשוק יעלה, אולי אפילו באופן משמעותי, עוד לפני שיתחולל שינוי, חיובי או שלילי, במשק כולו. כך שאם תמשיכו לחכות לסנונית, האביב יחלוף.

קצת היסטוריה: במהלך השפל הגדול, רשם הדאו ג'ונס את השער הנמוך ביותר שלו ב-8 ביולי 1932. התנאים הכלכליים, בינתיים, המשיכו להידרדר, עד שפרנקלין ד. רוזוולט נכנס לתפקיד נשיא ארה"ב במארס 1933. במהלך התקופה הזאת עלה המדד ב-30%. או חישבו למשל על ראשית מלחמת העולם השנייה, כשכוחות ארה"ב התקשו במלחמה באירופה ובמזרח הרחוק. השוק צנח לתחתית באפריל 1942, הרבה לפני שהמצב בחזית השתנה. ושוב בשנות ה-80', הזמן לקנות מניות היה כשהאינפלציה גאתה והכלכלה היתה בקרשים. בקיצור, חדשות רעות הן ידידו הטוב ביותר של המשקיע. הן מאפשרות לך לרכוש חלק מהעתיד של אמריקה במחיר נמוך.

בטווח הארוך, החדשות לגבי שוק המניות יהיו טובות. במאה ה-20 השתתפה ארה"ב בשתי מלחמות עולם ובעימותים צבאיים אחרים, שהיו טראומטיים ויקרים. היא חוותה את השפל הגדול, תריסר או יותר תקופות מיתון ופאניקה פיננסית, משברי נפט, מגפת שפעת והתפטרות של נשיא שנתפס בקלונו. ועם כל זה, הדאו ג'ונס עלה מ-66 נקודות ל-11,497.

אתם עלולים לחשוב שהיה זה בלתי אפשרי עבור משקיע להפסיד כסף במהלך מאה, שרשמה רווחים כה יוצאי דופן. אבל חלק מהמשקיעים הפסידו. חסרי המזל קנו מניות רק כאשר הרגישו בנוח ומכרו אותם כשהחדשות גרמו להם להרגיש לא טוב.

היום אנשים שמחזיקים במזומן מרגישים בנוח. אסור להם. הם מעדיפים להשקיע בנכסים איומים בטווח הארוך שלא נותנים דבר ושערכם עתיד לצנוח. המדיניות הממשלתית לפתרון המשבר הנוכחי עלולה לגרום לאינפלציה שתשחוק את ערכם של המזומנים. מניות, לעומת זאת, יישאו לבטח תשואה גבוהה יותר ממזומן בעשור הקרוב, וסביר להניח בשיעורים משמעותיים. אותם משקיעים שנאחזים עכשיו במזומן מהמרים על הזמן בו ימכרו ויעברו להשקעות אחרות. ככל שהם מחכים לחדשות טובות שיצוצו, הם מתעלמים מהעצה שנתן פעם שחקן ההוקי קרח וויין גרצקי: "אני מחליק לאיפה שהדיסקית תגיע, לא להיכן שהיא נמצאת כרגע". אני לא רוצה להביע דיעה על שוק המניות, ואני שוב מדגיש שאין לי מושג איך השוק יתנהג בתקופה הקרובה. יחד עם זאת, אני הולך בעקבות אותה כרזה שנרשמה מעל מסעדה שנפתחה בבניין של בנק ריק: "שים את הכסף שלך איפה שפעם הוא היה". היום הכסף שלי והלב שלי אומרים מניות.

אסיים באימרת היום:

"ההכנה היא הכל. נח לא התחיל לבנות את התיבה כשהתחיל לרדת גשם" ( וורן באפט )