אתמול בערב השתתפתי באירוע מרגש ביותר - ציון 30 שנה להשקתה של ספינת הטילים , אח"י "עצמאות" , שהתקיים בהפקתה של עמותת חיל הים , במוזיאון חיל הים בחיפה.

לספינה זו הגעתי שש שנים לאחר השקתה , לאחר שסיימתי את קורס החובלים בשנת 1985 ושירתתי בה במשך כשנה , ולמעשה , על ההווי של חיל הים בכלל, ועל ההווי של הספינה בפרט , אפשר למלא בלוג שלם ( אגב , בלוג כידוע הוא קיצור של WEB LOG , כאשר LOG הוא יומן הספינה ) בחוויות מבצעיות ואישיות , התמודדות עם מצבים לא שגרתיים , תפקוד מאתגר בכל מצב - והרבה סיפוק ושמחה...

מבין מאות האנשים שהשתתפו באירוע , היו אמנם מעטים מצוות הספינה בתקופה בה שירתתי בה אך היה יחס הפוך בין כמות האנשים להתרגשות ולחוויות והזכרונות שעלו , ובנוסף, היה זה בסיס למפגש צוות אותו תכננו אמש , בצפיה באלפי התמונות , במצגות, בסרטים  ובאלבומי תמונות מצהיבים שנצפו ע"י האורחים, וכמובן , צוות הספינה הנוכחי המשרת בספינה הפעילה גם היום , ורוחה מסרבת להפסיק להלחם ברוח ובגלים...

כמובן שלא נפקד מקומם של רבים וטובים אחרים מתקופתי המשרתים עדיין בחיל , ומדרגותיהם אפשר להכין כבר הרבה מנות פלאפל לששת קוראיי הקבועים, אך המפגש איתם נעשה בד"כ כאשר אני עושה ( ואני עושה.. ) מילואים...

אין כמו הנוסטלגיה והחברות הזאת - ואין כמו הגחה לעולם אחר, ישן , תמים וטהור ( במגבלות כמובן...) במיוחד מהעולם החומרני, הציני והמטורף שאופף אותנו היום, בגלים גבוהים וסוערים המאיימים , כך נראה , על עתידנו...

אך כל עוד היא , אח"י "עצמאות" , עימנו , יש עוד סיבה לישון בשקט...

אסיים באימרת היום:

"ספינה אסור לה להיקשר אל עוגן יחיד וגם לא החיים אל תקווה יחידה"  ( אפיקטטוס )