"כל אדם הוא עולם ומלואו" הוא משפט נכון בכל יום, ועל אחת כמה וכמה ביום שכזה.
לכל אחד ואחד מאיתנו יש נגיעה כזאת או אחרת לנושא השכול, ואת הפוסט הזה אייחד לסיפור אישי שכזה.
עם אחד מהאנשים שעבדו איתי , נוצר קשר מיוחד, שהתחיל לפני כ 10 שנים בפגישה מקרית בחברה , בו נתקלתי באדם המנסה לקבל סיוע מקצועי, אך לא מצא כתובת לשאלותיו המקצועיות.
ישבתי עם יהודה ( זה שמו כפי שהתברר מיד ) והסתבר כי מכיוון שהיקף פעילותו בחברה היה מצומצם , לא מונה לו איש קשר קבוע עם החברה, כך שנאלץ להסתמך בעיקר על עצמו ועל עזרה מזדמנת ממנהלים בחברה.
יהודה, בנועם הליכותיו ובחיוכו המתמיד, שבה את ליבי, והצעתי את עצמי , להבא , לסייע לו בכל אשר ידרש.
הקשר עם יהודה התפתח לקשר חברי, שהתפתח עוד יותר אחרי שהתברר לנו בשיחותינו כי אנו קרובי משפחה , מדרגה רחוקה אמנם, לאחר השיחות הירושלמיות הידועות , המגלות כי בעצם, בעיר הגדולה קטנה הזאת , כולם מכירים את כולם וחלקם אפילו קרובים...
הקשר כמובן התהדק לאחר מכן, גם בין המשפחות ...
באחד הימים , במסגרת אחת מפגישות העבודה , סיפר לי יהודה שבנו, דני , שהתגייס לצבא כשנה לפני כן , מתלבט באם לצאת לקורס קצינים , ושאל אותי , בתור רס"נ במיל' המכיר היטב את המערכת הצבאית , לדעתי.
לא היתה לי כמובן כל התלבטות - ועניתי כי לדעתי כל אדם בעל ערכים שזכה לחינוך שכזה בארץ, צריך להקרא לדגל ולממש את עצמו - ואם מוצעת לו קצונה זאת הזדמנות לממש את עצמו , גם הרבה מעבר לצבא - כאזרח במדינה למודת הקרבות שלנו.
למותר לציין כי דני יצא לקורס הקצינים וסיים אותו בהצלחה מרובה...
ביום ו' , 16.11.2002 ,במסגרת ערב קסום בתיאטרון הקהילתי בו השתתפתי, התחילו לזלוג ידיעות על פיגוע קשה שאירע בציר המתפללים בחברון. מובן כי כל תשומת הלב עברה אל האירוע ותוצאותיו הקשות , 14 חיילים ואנשי בטחון שנהרגו, לרבות מח"ט חברון , אל"מ דרור ויינברג הי"ד.
רק למחרת, בגלל המשפחה שומרת המסורת, נודע לי כי גם דני היה בין הנופלים...
במהלך השבעה, נודעו לי דברים רבים ונוספים על דני , וגם למשפחתו אשר מצאה בין חפציו מכתב חתום עם הוראה לא לפותחו, ולאחר התלבטות ארוכה , כשפתחו את המעטפה, התגלה המכתב הבא
אבא ואמא שלום!
למה, למה אנו חיים? האם יש לבן אדם אחד תכלית?
העולם מתקיים בשביל משהו שעוד יגיע, שעוד יקרה, וכל אחד מאיתנו הוא חלק הכרחי בהתפתחות העולם והאנושות לקראת אותו דבר נשגב.
אם כן, מה שנדרש מכל אחד, ובעצם תכלית החיים, זה להיות החלק בפאזל בצורה הטובה ביותר שהוא יכול, כלומר, על מי שהולך בדרך של יהודי דתי, לקיים את הדת היהודית בצורה המועילה ביותר על מנת להעמיד דורות באים יותר טובים ממנו, על ידי השפעה על צאצאיו או על סביבתו.
אני כנראה שייך לחלק שצריך היה להשפיע על סביבתו, ואתם לחלק שהשפיע (גם מלשון השפעה וגם מלשון "שפע") על ילדיו.
אז רק רציתי להגיד לכם, שאני די מבסוט ממה שהספקתי במסגרת הזמן המצומצם שהוקצב לי, ושאני מרגיש שהייתי שופר די טוב לדרך שבה חינכתם אותי ושאני לא מצליח לחשוב על דרך טובה יותר לגדל ילד מאיך שגידלתם אותי (טוב אולי קצת פינקתם מדי...).
בנסיוני הדל ראיתי שבדרך כלל האנשים שנשברים בצורה חסרת תקנה עקב שכול, הם אנשים שיש להם רגשות אשם כלשהם. כמו שאני מכיר אתכם (בעיקר אמא), למרות שלא תהיה שום סיבה, אתם עלולים להתחרט על דברים שעשיתם או שלא עשיתם, שאמרתם או שלא אמרתם.
אז רק שתדעו, שבאמת עשיתם הכל נכון, שחוץ מהפסקות קטנות, אני יותר מעשרים שנה מבסוט, ורק רוצה להגיד תודה!
דני
היום בערב, אזכר שוב בדני הי"ד, נאווה ויהודה ( ההורים ) , האחות מירב ז"ל ( שנפטרה ממחלה קשה לפני שנה בדיוק ) , וכמו כולם, אזיל דמעה , ולא בסתר , על אלו שאינם פה איתנו עוד, ונפלו על משמרתם בגבורה.
אזכור גם ספר הזכרון, ספר התורה על שמו , אתר הזכרון - והרבה, הרבה פנים שהיו ואינם עוד, אך חקוקים לנצח על ליבי.
יהיה זכרו , וזכרם, ברוך.
אסיים באימרת היום:
"אתם יודעים מה עשיתי ומה עשינו כדי למנוע מלחמה ושכול, אבל גורלנו הוא שבארץ אין מנוס מלהילחם, במסירות נפש. האלטרנטיבה היא אושוויץ, והחלטתנו ברורה - שלא תהיה עוד אושוויץ" ( מנחם בגין )
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: