יום שבו מנהיגיה המיתולוגיים של תנועת הפועלים , דוגמת ברל כצנלסון ז"ל , אינם מתהפכים בקברם , אלא נכנסים לצנטריפוגה ...

דרך ארוכה עברנו, כעם , ממעמד הפועלים של אז , למעמד מנהל העסקים של היום - ניתן לנהל ויכוח נוקב ולגיטימי על ההגיון הפנימי בהפניית המשאבים מכוח אדם להון, תהליך המתרחש בכל המדינות המפותחות , אך ניתן לראות כמה תוצאות קשות של התהליך הזה כבר כעת:

1. אנשים עובדים המוגדרים מתחת לקו העוני - אמנם אין ספק כי קו העוני הינו קו מלאכותי שקביעתו היא פוליטית בעיקרה, אבל העובדה כי תחתיו מצטופפים אנשים עובדים רבים מטרידה מאד.
2. נסיגה מערכי הסוציאליזם לכיוון ערכי הקפיטליזם - שניתן לראותם בחקיקה ובמשרדי הממשלה ( חוק דמי אבטלה , חוק חופשת לידה , מעבר לחוזים אישיים בשירות הציבורי ) , במגזר הפרטי ( חוזים אישיים , חוק שעות עבודה ומנוחה וכיו"ב ) - העובד היום , ולא רק בגלל המשבר הכלכלי , עומד בעצמו מול מערכת ענקית וקשוחה של חוקים ומוסכמות - אם יכנע לתכתיביה , מובטחים לו תנאים מסויימים , ואם לא , יצטרך להסמך בעיקר על עצמו , בכל מובן.
3. הורדת מעורבות המדינה בחיי הפרט - אציג כאן פאנים שליליים לתופעה החיובית - תמיכה בעמותות, תרבות, ספורט, עזרה לחלשים - המשדרת, בתהליך של שנים רבות - דאג לעצמך, כי אנחנו, בצל האיומים המתגברים מכל כיווני שושנת הרוחות, כבר לא מסוגלים לעשות זאת עבורך.
4. צריכה היא האל החדש - למעשה, מה שמפמפמים לנו בכל קמפיין הוא "תצרוך - ותהיה מאושר" - אנו צורכים, עניים כעשירים כאחד - ואיננו מאושרים , וכנרקומן ציבור ( כל הזכויות למאיר אריאל ) המחפש את האושר , ימשיך העובד לצרוך , לקנות, לא לחשוב על המחר - רק להיות מאושר - ולא כך יהיה...
5. ירידה בכוחה של מנהיגות פועלים / עובדים - לא שאני מזלזל , חו"ח , בכוחה של ההסתדרות , או ארגוני פועלים בעולם המערבי, אבל גם מחקרית הוכח כי מידת שיתוף הפעולה בין הארגונים לממסד גדלה מסיבות שונות - וכך גם אצלנו.
6. עייפות החומר - הדאגות היום יומיות של משק בית להשרדות , שהן כבדות הרבה יותר היום ביחס לדור ההורים שלנו , ולבטח מדור המייסדים , בעולם חומרני ודורסני זה, מביאות להתרכזות במשק הבית שלך מאשר בתמיכה באחר המתקשה בהשרדות.

עם זאת, המשבר הכלכלי החריף אשר שוטף את העולם ( שוב, אל תנסו להוציא ממני תחזיות לגמר , מאחר והנבואה ניתנה כידוע לשוטים...) מראה כי הקפיטליזם החזירי ( אולי נקרא לו "שפעת החזירים" ? ) במתכונתו הקיימת, הינו בעל חסרונות נוראיים, הממיטים כיום את האסון הכלכלי בכל העולם, דבר שהביא לתובנות חדשות לגבי הנקודות שהעליתי , ולהיח תקווה חדשה

1. עמותות פרטיות וסיוע הדדי - היו תמיד פעילות ומילאו את הואקום שיצרה היעלמות המדינה בתמיכה בחלשים - אמנם נפגעו מהמשבר , אולם גם בשעות קשות שכאלו, ישנם הרבה אנשים טובים העוזרים ונותנים מפיתם , כספם ומרצם לטובת אלו שהגורל לא שפר עליהם.
2. חסכון לעתיד הוא האל החדש / ישן - מה שלא עושה הראש , עושות הרגליים , וכפי שמסתבר , לאחר שאבק הדרכים שוקע, הוא שלא רק שלא הפכנו מאושרים יותר בחדוות הצריכה המטורפת שלנו , אלא אף להפך - בעיקר כי כילינו את המשאבים הנדרשים ליום סגריר - על הנמלה והצרצר כבר סיפרנו ? בכל אופן, יש מגמה ברורה היום של שליטה , חסכון ובקרה של כל משק בית, שאני מניח כי זכרון משבר זה, גם לכשיחלוף, ישאיר הסתכלות שונה של כל משק בית על ניהול משאביו בעתיד.
3. מעורבות המדינה - חייבת להשתנות , לכיוון תמיכה בחלשים באמת , דרך חקיקה , תמיכה בעמותות וכיו"ב - את הכסף לכך ניתן למצוא בקלות אם כי בצורה אגרסיבית ויצירתית ( טיפול בהון השחור , חילוט כספים הקשורים לפשיעה ולסמים , קיצוץ תקציבים וכיו"ב - זהו בדיוק הזמן לעשות פראפרזה כל אימרתו הידועה של ג'ון קנדי : "בעת קשה זו אל תשאל מה אתה מסוגל לעשות עוד בשביל המדינה - שאל מה המדינה יכולה לעשות עבורך..."

 לסיכום, אומר למנהיגי תנועת הפועלים בצנטריפוגה - יש עוד תקווה שתשכבו במנוחה את שנת העולם שלכם - אך לצערנו, הדבר תלוי גם בצנטריפוגות אחרות לגמרי...

אסיים באימרת היום:

"כל החזון של הדמוקרטיה הוא להעלות את מעמד הפועלים לרמת הכסילות שהשיגה הבורגנות"  ( גוסטב פלובר )