הפעם אחזור לאחד מיקירי המדור , שי גולדן,  שמזמן לא נשמע קולו ( אצלי, כמובן...) ומשקף בצורה נאמנה , צלולה וקולחת כדרכו את דעתי לגבי האיש והתופעה - חיים הכט.

שי גולדן | נסתרות דרכי ההכט

פעם, הכל היה פשוט יותר. החיים בישראל היו בלתי מסובכים. ראית דבר - והוא היה הדבר עצמו. נאמר, היית מתיישב בבית קפה, מזמין מהמלצרית תוספת חלב, ולפני שהשגחת, היתה מתייצבת מעליך דנוטה, חולצת דד בווארי בשרני, לוחצת עליו לחיצה הגונה ומזליפה משם חלב לתוך הספל. עוד לא הספקת לומר "מצלמה נסתרת", וכבר רשרוש מבין השיחים. מי זה שם מסתתר? אה, הנה יודל'ה ברקן, מפליט את מילות הקסם העממיות ביותר בתולדות הלשון העברית: "חייך, אכלת אותה".

אבל היום, אי אפשר לעשות סתם "מצלמה נסתרת". סתם מצלמה נסתרת זה "בידור". וישראל החדשה - זו של חיים הכט ודומיו - היא ישראל שעוסקת ב"עיתונות". לא? גם כשהיא מנסחת את מילון הגיחי-גיחי השלם, היא עושה זאת, כשהבעה פומפוזית עד אימה מרוחה על פרצופה, ויומרה של תיקון עולם ו"שינוי חברתי" עומדת לטוטפות בין עיניה.

מכל מקום, העיקרון פשוט: לוקחים חיים הכט (לא התגעגענו) אחד, מצרפים אליו צוות צילום מוצפן היטב, ממקמים אותו בלוקיישן יום-יומי ומביימים סצינה שכמו לקוחה מ"החיים": אב גס רוח, רודה בבנו בחנות, כשלצדו עובר-אורח אקראי, חוזה בהתרחשות מהצד. מה יעשה הישראלי למראה הזוועה? האם יקום על האב? האם יציל את הבן - כפי שראוי לכל ישראלי לנהוג! - או אולי ימשיך להתעניין בשלו, ישחק אותה אדיש, או מבוהל, ויגרום לחיים הכט (ולצופה) לחשוב: "נו, נו, תראו את הישראלים החדשים האלה. לא יודעים עוד לאיית ?ערבות הדדית'". והמסקנה המתבקשת: יש לנו חרא של מדינה וטינופת של אנשים. איזה מזל שאלוהים ברא את חיים הכט ושם בידיו לוחות ברית. כלומר, מצלמה.

חבל שחיים הכט לא הציב מצלמות בירקון לפני עשרה חודשים, כשחותרת הקיאק יסמין פיינגולד התהפכה במימי הנהר, ומשני עברי הנחל צפו בה "עוברי-אורח" טובעת. לבסוף זינק ישראלי הגון ואמיץ אחד אל המים והציל אותה. היא חזרה להתאמן מאז ואפשר שגם לצפות בטלוויזיה. יכול להיות שצפתה אמש ב"מה אתה היית עושה?" אני מאמין שהפעולה שהיא בחרה לעשות הייתה לכבות את הטלוויזיה. בכל זאת: יש גבול לכל תעלול. גם אם זה התעלול החדש של חיים הכט, מוקיון טלוויזיה מהסוג השרלטני והשטחי ביותר. "עיתונאי דוקומנטרי", כמו שב"קשת" אוהבים לראות כל עשייה טלוויזיונית שלהם. הכט מסוגל לגרום אפילו ליצירה הקולנועית של יהודה ברקן להיראות כמו גאונות צרופה, עיתונות לוחמת, עשויה באנינות וברגישות מושלמת - בטח בהשוואה לדבר הזה שהושת אתמול על ראשם של הישראלים. אלה ימשיכו לצפות בכל דבר שקשת תאמר להם לצפות בו. אפילו אם מדובר בכלום צרוף. לא עיתונות. לא בידור. ולא בטיח. חיים הכט בריבוע. זה מה שזה

אסיים באימרת השבוע:

"דנטה אמר פעם, המקומות הלוהטים ביותר בגיהנום שמורים לאלה שבזמני מצוקה מוסרית בוחרים לשמור על הנייטרליות שלהם" ( ג'ון קנדי )