גאווה היא מושג חמקמק מאד.

לא נוכל לחיות בלעדיה, אך כנראה גם נתקשה לחיות עימה.

מדי יום, בעבודה ובחיים , אני רואה מקרים בהם במינון כזה או אחר של גאווה, לצד הסתכלות שונה על האחר, היינו יכולים שלא להקלע לסכסוכים עסקיים או מריבות, וזאת לצד אי יכולת , אנושית להחריד, של כניסה לנעלי הזולת.

חשוב שנכיר , לצד יתרונותינו כאנשים חושבים, גם בחסרונותינו, ונשנה את מינונה של גאוותנו, לפי העניין.

החיים חזקים יותר מהכל - וגאווה במינון מופחת היא אמצעי לשמירה עליהם בצורה שפוייה - ולא כמטרה בפני עצמה.

מאחל לשבעת קוראיי סוף שבוע נעים, ומלא מחשבה...

אסיים באימרת השבוע: