לקראת יום ההולדת הרביעי של הבלוג וטבעת "אתגר גיל הארבעים", שיחגג בעוד כחודש , אני מניח כי ששת קוראיי שמו לב כי אני נמצא פחות ופחות בבלוג , וזאת בעיקר מסיבות טובות של עבודה בעיקר, אך גם פעילויות אחרות, הקשורות לתחביבים ולמשפחה - מה שיוצר מצב שכל יום, אני פעיל מ 0430 עד 2400 , למעט שבת בה ההשכמה בסביבות 0800...

חשוב להבין שגם בשעות האלו העומסים משתנים מנמוך ועד גבוה מאד - אבל מעבר לכך, ללא קשר לרמת העומס, אני מנהל את זמני בהנאה רבה , ולפעמים שם לב בשעות מאוחרות שטרם יצא לי אף לאכול - מכירים את התחושה ואת הסיטואציה ?

אין ספק שהמפתח לתהליך זה הוא שינוי שוק העבודה בעשרים השנה האחרונות - הן ברמת השוק עצמו, והן בצדדי הביקוש וההיצע - הדור של הוריי חי חיים שהעבודה היתה חלק מהם ( אבי שימש מנהל בכיר במשרד האוצר, אימי סגנית מנהלת ביה"ס יסודי - עד צאתם לגימלאות ) , וזאת בד"כ בשעות סבירות, עם זמן למשפחה , לילדים - כמובן שגם עם דאגות כאלו ואחרות, לרבות כלכליות, אך בסה"כ עם אופק חיובי , בטחון תעסוקתי והבנה מהם הדברים החשובים באמת בחיים...

חלק מהדור שלי הוא אנשי קריירה, שהגיע להישגים הכלכליים של הוריו כבר בגיל צעיר למדי מבחינת יכולת כספית, דיור וכיו"ב , חייו סובבים את העבודה, אך אין הדבר אומר כי מזניחים משפחה וחברים - אך מכיוון שהזמן והאנרגיה המוקדשים לעבודה גדולים בהרבה ביחס לעבר ( גם מחקרית ) ,גם  כל הפעילויות האחרות נעשות בלחץ גדול הרבה יותר, הרבה גם תחושת הפספוס של ההורים הרוצים לתת הרבה לילדיהם, ובד"כ מתבטא במסע ממונע מחוג לחוג ע"י ההורה, בתפקיד נהג מונית...

העבודה, גם באם מהנה , מספקת ומתגמלת , שואבת הרבה מאד אנרגיות - כך שגם אם הכל בסדר, הסוללה שלנו מתרוקנת לאיטה - ואני מניח כי כל אחד יודע כי גם סוללות נטענות אינן בעלות אורך חיים בלתי מוגבל...

עד כאן כתבתי על צד הביקוש - נביט כעת על צד ההיצע

המעסיקים של אותם קרייריסטים מיטיבים איתם בד"כ בתנאי עבודה ושכר - אך כמו ב"פאוסט" - לכל דבר יש מחיר - האחריות העצומה , MULTI TASKING בכל רמת ניהול ופיקוח, יעדים ומשימות בזמנים קצובים, יצירתיות ומקצוענות, יכולת לימוד עצמית והדרכת אחרים - "השמיים הם הגבול" אינה אמירה מליצית במקרה זה.

כשנפגשים צד ההיצע והביקוש במקרה זה נהנים בסה"כ שני הצדדים - אך שלא יהיה ספק - מדובר כאן בעבדות מודרנית - התנאים נפלאים , העבודה קשה והחיים לא פשוטים - אך יהיה קשה למצוא מי שיתלונן בפומבי, כל עוד הוא שבוי בכלוב הזהב שנבנה לאורך זמן.

אני מניח שהרבה יסכימו לחיות בתוך כלוב זהב שכזה , בייחוד כאשר יכול להוציא אותם מחיי דלות , וליבי איתם - צריך רק לזכור כי היום, כאשר תוחלת החיים הולכת ועולה באופן משמעותי נשמע המושג "גיל שישים הוא גיל הארבעים החדש" - משפט כה נכון מבחינה חברתית...

אך אני רוצה להציג מבט שונה - "גיל ארבעים הוא גיל השישים החדש" , וזאת מבחינת שוק העבודה, בו , עם הרבה חוסר צדק , יש לא מעט אנשים בגיל ארבעים ויותר, המוצאים את עצמם מחוץ לשוק העבודה, ומתקשים למצוא את עצמם כשכירים או אף כעצמאים בעבודה המתאימה לכישורייהם לאורך שנים - וההשלכות, מעבר לכלכליות, ברמה האישית והמשפחתית , ברורות.

כאן ההבדל הגדול בין הדור שלנו לדור של הורינו - הבטחון התעסוקתי שלהם היה גבוה ושלנו נמוך , כאשר ההכנסה שלנו גבוהה בעוד שלהם נמוכה - נוצר מצב בו למעשה כלולה "פרמיית ביטוח תעסוקתי" בשכר שלנו - אם לא היתה משולמת, היינו מקבלים שכר נמוך יותר, אך גם מקבלים יותר בטחון תעסוקתי, ואולי גם עובדים פחות קשה.

יתרה מזאת - נפילה כזאת , אם מגיעה, קשה בצורה אחרת ככל שמעמדך הסוציו אקונומי גבוה יותר - גם בגלל שאורח החיים שונה ויקר יותר, וגם בגלל הרבה הוצאות קבועות הנוגסות כסף רב שאינו מתקבל עוד בצורה שוטפת כבעבר.

תחשבו על זה...

באשר לי, אני יורד מחר עם האפרוח לצילות באילת, על מנת להשלים את צלילות החובה שלו לאחר קורס הצלילה שעבר לפני חודשיים , יורד לאי האלמוגים לצלילות בשבוע הבא עם קבוצת חברים, ובעוד כחודש, נוסע עם הקיפודה לחו"ל לאחר שזכתה מטעם המעסיק שלה להוקרה כעובדת מצטיינת מחוזית.

אסיים באימרת השבוע:

"בעלי עמדות גבוהות הם עבדים בשלושה פנים: עבדים לאיזה מושל עליון, עבדים לכבוד, עבדים לעיסוקיהם" ( פרנסיס בייקון )