מעיון ב LOG BOOK הותיק, בן ה 26 שלי, אני למד שמתחילת 2010 כבר בצעתי 12 צלילות - נתון לא רע בהתייחס לעבודתי התובענית ולמרחק הגדול בין ירושלים לאילת.

הכניסה למים הקרירים , עם הציוד שהוכן ונבדק בקפידה, לאחר ההכנות הממושכות הנמשכות מהבית, בדרך הארוכה, בתכנונים עד להגעה עם הציוד הכבד עד לקו המים - היא חווייה מרגשת , הממשיכה עם הכנסת הראש מתחת למים , אל תוך עולם שונה וקסום...

הים בכלל והצלילה בפרט, הם דרך מצויינת להכיר אנשים - דרך הכנת הציוד, לימוד תוכנית הצלילה , בדיקת הציוד ובן הזוג, ההתארגנות ועמידה בלוחות הזמנים שנקבעו - ומתחת למים - האיזון, השליטה, התקשורת המוסכמת, הקפדה על התוכנית המקורית, תשומת הלב להתפתחויות ובן הזוג, הבנת תהליכים...

אין לי כל ספק כי מי שמפגין תכונות אלו בחייו, יפגין אותן גם מתחת למים - כמעט ולא נתקלתי במקרים שבהם אין תאימות בין האדם בחיים לבין צורת הצלילה שלו.

תחביבי החדש, צילום תת מימי, מאפשר לי את ההתבוננות הזאת - גם מעל המים אני מתמקד בצילום אנשים, תמיד ללא בימוי ולא בידיעת המצולם - מתחת למים כמובן קשה יותר לביצוע עקב המרחקים הקרובים, והצטרפות פעולה זאת לשאר הפעולות השוטפות הנדרשות לביצוע מתחת למים, אך בכל זאת אני רואה אותה כמאתגרת ומספקת מאד - חבל רק שהנוף התת ימי של אילת 2010 שונה לחלוטין מזה של אילת 1984 בה החלה מסכת הלילה שלי - ולרעה , עד אימה...

מצרף לכם תצלומים + הסברים לצלילות שעשיתי ביום ו' האחרון עם האפרוח וחברים , ומניח כי תראו עוד צילומים לאחר שאחזור מאי האלמוגים בסוף השבוע הזה...

אסיים באימרת השבוע:

"המוצא שלווה בביתו, בין אם הוא מלך או איכר, הוא המאושר באדם" ( יוהאן וולפגנג פון גתה )