כילד שגדל בירושלים של סוף שנות ה 60 , משחק כדורגל בכל שטח פתוח, היה בשבילי בילוי יום-יומי - אני זוכר היטב את השערים שהיו עשויים מאבנים גדולות או חביות מחלידות מאתרי בניה, את הגבשושיות והאבנים על המגרש שהיו מעיפות את הכדור בזוויות בלתי אפשריות, את השריטות , המכות והמשקפיים השבורים שהיינו חוזרים עימם הביתה מדי פעם - בחיים הפשוטים של אז, אף אחד לא התרגש ...

כדורגל על מגרש מסודר , עם קווים, שערים ואור ? נו באמת...אולי לפעמים בבית ספר, שאף אחד לא היה או גירש את הקטנים שמשחקים...

זוכר את מגרשי ימק"א וקטמון - לי היתה פריבילגיה , בתור ילד שדודו היה אז שופט כדורגל בינלאומי , לקבל כרטיסים למשחקים - אך אני סבור שדווקא הפריבילגיה הזאת היא זו שהרחיקה אותי מהכדורגל , ובעיקר במעוז הביתרי ימק"א - חוויית היציעים המתפרקים , הגרעינים המתעופפים לכל עבר, הקריאות הגסות, הצופים קשי היום שזכו למנת חסד או לחילופין, הצדקה נוספת למצבם העגום...

מגיל 13 לערך אמרתי "תודה רבה" בנימוס לדוד , עברתי לשחק כדורסל, ובו הרבה יותר נהניתי - האהבה לכדורגל דעכה ודעכה, ולמרות שלראות משחק משובח בטלויזיה מדי פעם עם חברים, בירה וגרעינים מהנה אותי למדי - אך גם אז לא לאורך זמן.

גביע העולם הנוכחי , המגיע כעת לסיומו, מהווה ריחוק עצום מסביבתו הטבעית, דרום אפריקה ואוכלוסייתה העניה , אשר רבים מתושבי איזור האיצטדיונים מגיעים למתחמים על מנת להתבשם מהאווירה, כי כסף לא יהיה להם לעולם עבור מותרות כאלו...

לעומת זאת השחקנים הפכו למקצוענים, לכוכבי על וידוענים - היה קיים כמובן גם בילדותי, אך עם התמסחרות הכללית, התקשורת והעולם המתקדם , לצד המשכורות המטורפות והתנאים במגרש, ששונים כל כך מרוח המשחק שהיכרתי.

נפלאות הטכנולוגיה של שיטות שידור ומצלמות הפרושות בכל פינה , מגרש, יציעים וסביבה גם יחד , ממחישים למה הפך הספורט העממי של ילדותי, כאשר התנאים שציינתי ביחס לדרום אפריקה היו זהים לחלוטין אז - ולא עוד היום - היום ילדים כמעט שלא משחקים כדורגל, אלא משתתפים ב"קבוצות" או "חוגים" כדי להשתתף במשחק הזה, שפעם הספיק בשבילו כדור סמרטוטים וכמה ילדים עם נעלי התעמלות...

התיירים הרבים השוהים בדרום אפריקה רואים מציאות של מונדיאל המתקיימת בבועה בתוך ההווייה של דרום אפריקה - וזאת מציאות שכל ישראלי יכול להבין ...

ועם כל השינויים האלו , מה קורה ? המשחקים לא מרגשים יותר, אמו של השופט עוד לא יצאה לפנסיה ( כנראה בצדק, מכל טעויות השיפוט שהיו - ויהיו...) , האוהדים אולי אלימים יותר - ועדיין אינני אוהב את רוחות הכדורגל החדשות והמתגברות...

לסיכום, מדובר בעיניי באירוע המנותק מהמציאות, ורחוק שנות אור מרוח המשחק הנפלא אותו אהבבתי פעם...

מכיוון ששתי הקבוצות שעלו לגמר אהובות עליי, אני מקווה שהטובה מבינהן תנצח...

הולנד...

אסיים באימרת השבוע:

"כדורגל פשוט הוא היפה ביותר; אבל הכי קשה לשחק כדורגל פשוט" ( יוהאן קרוייף )